על מה נאבקים? על ההגמוניה והדומיננטיות האזורית. הגוש הסוני מעוניין לשמר את הסדר הישן באדרת מעט שונה, להוציא את ישראל מהמשוואה האזורית החדשה ולבודד אותה, תוך שימוש במרכיב הדתי-ג'יהאדיסטי כבסיס. ישראל ומדינות נוספות (בגיבוי אמריקאי) מעוניינות מנגד בסדר אזורי חדש שנועד לנתק את המזרח התיכון מהנושא הפלסטיני ומהאלמנט הדתי, ואם ניתן - גם לקבע דומיננטיות אזורית שלה.
זירות הקרב העיקריות
מנגד, הולך ומתבסס הגוש הנגדי בהובלתה של ישראל-הסדר האזורי החדש שנועד ליצור ציר גיאוגרפי של אנרגיה ומסחר ממזרח אסיה לאירופה וארצות הברית במערב בהגמוניה אמריקאית:
בהקשר זה, השבוע נחתם הסכם חשוב: זיכיון ל-30 שנים בין קבוצת הנמלים של אבו דאבי (האמירויות) ובין החברה לפיתוח עקבה על ניהול נמל עקבה במסגרתו תחזיק האמירויות ב-70 אחוז מהנמל ותשקיע בו כ-40 מיליארד דולר. האם זה מבוא לציר עוקף סעודיה ומענה לנסיונות הטורקיים לקרב את ירדן (החוששת ממנה כשכן בסוריה) ולהעביר את מסילות הברזל של ציר ה-IMEC דרך ירדן צפונה ובכך לדלג על ישראל?
מי ינצח במאבק?
מוקדם לקבוע והרבה תלוי בגישה האמריקאית וביכולת של ישראל להשפיע עליה. טראמפ זקוק למדינות ערב כדי ליישם את הארכיטקטורה האזורית, אבל יתכן שהאירוע האחרון שבו טורקיה ויתר מדינות ערב שטענו כל השנים נגד איראן, בחרו לפעול בנחרצות כדי להותיר את המשטר האיראני על כנו, הוכיח גם לטראמפ כי הדיבור המזרח תיכוני "בשני קולות" חייב להיפסק וכי מדינות ערב לא באמת איתו. כל מה שמעניין אותן הוא שיתוף הפעולה נגד ישראל (שלמענו חוברות יחדיו גם אויבות מושבעות) המורכב הן ממרכיב דתי ג'יהאדיסטי והן מישראל כאמצעי לשלהוב ההמונים במדינות השונות וכך לשימור שרידות המשטרים השונים, ואלו הם עקרונות המנוגדים לחלוטין לעקרונות שעליהם מושתתת תפיסת הסדר האזורי החדש האמריקאית.
אם אכן יופל המשטר באיראן, נוכל להתחיל לסמן קווי ניצחון במאבק, היות שמשטר חדש יחובק ע"י ארצות הברית וישראל, ויטה את הכף בבירור לסדר חדש, על חשבונן של מדינות הציר הסוני.
גם ללא הפלת המשטר באיראן, מי שיצליח לשרטט ציר IMEC חדש במזרח התיכון שיתאים לאינטרס האמריקאי יזכה ב"מניות" רבות ליום שאחרי.
התרעות פיקוד העורף