סתיו סויסה, לוחמת בפיקוד העורף, סיפרה על הקשיים בתהליך השיקום ואמרה כי מדובר ב"מסע לא פשוט לשיקום". לדבריה, יש צורך במענה לילדים ולמוסדות החינוך, בבית מאזן ייעודי להלומי קרב, בשיקום וליווי תעסוקתי, במיצוי זכויות, בגב כלכלי, במענה טלפוני חם, בהכרה בהלומים שלא היו במערך הלוחם, בהגדלת מספר המלווים באגף השיקום, בהנגשת לימודים אקדמיים מותאמים ובטיפול ללא סמים משני-תודעה. סויסה הזהירה מפני שחרור משירות עקב סעיף נפשי, וקראה לכך שהמערכת תירתם לשיקומם של לוחמים.
מיכה כץ, ממובילי מחאת הלומי הקרב ליד הכנסת, הדגיש את הצורך במרחב שיקום משפחתי ובשילובם מחדש בתפקידים מעצימים. עומר אמסלם ציין את הצורך בהקמת חוות משקמות, הכוללות בעלי חיים וענפי עבודה, שינוהלו על ידי הלומי קרב עצמם. הלום הקרב אביחי לוי אמר בדיון: "הציבור שכח אותנו, וגם המשטרה ששלחה אותי, שכחה אותי: הלכנו למות – וחזרנו מתים. תעשו חשבון נפש!".
רונית סנדרוביץ, ראש החטיבה למענים סוציאליים במשרד הביטחון, סיפרה על פעילות אגף השיקום ואמרה כי מתקיים שיתוף פעולה עם הלומי הקרב לצורך התאמת מענים אישיים. לדבריה, "המחסור בכוח אדם באגף, מתבטא היום במלווה לכל כ-850 פצועים". היא פירטה על סדנאות אופניים, נגרות, עבודה עם בעלי חיים, טיפולים משלימים, הפעלת בתים מאזנים, חונכות להלומים ולילדיהם, ופיתוח יישומון למתמודדים ולבני משפחותיהם.
סון הר מלך אמרה בדיון: "אנחנו חייבים לפצועי הנפש שלנו, נפגעי הפוסט-טראומה. מדינת ישראל שלחה אותם למערכה, או הייתה אחראית להם ברגעי תופת, ועכשיו חובתנו להתייצב לצדם בתהליך השיקום. הוועדה הזו לא תרפה. אנחנו נעקוב מקרוב, בשטח ובוועדה, אחרי כל שלב בשיקומם, ולא נקבל ביורוקרטיה שמעכבת טיפול, לא נקבל חוסר במענים בפריפריה או במרכז, ולא נשלים עם מצב שבו מי שנתן את נפשו למען המדינה, מוצא את עצמו נלחם על זכותו לחיות בכבוד. זה חוב מוסרי, לאומי וערכי. אנחנו כאן כדי לוודא שהשיקום שלהם הוא בראש סדר העדיפויות של מערכת הבריאות".
התרעות פיקוד העורף