"מאז מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 ומזה כשני עשורים, ממשלות ישראל, ובכללן ממשלת ישראל ה-37, שכיהנה בתקופת מלחמת חרבות ברזל, נדרשו להסדיר את הטיפול באוכלוסייה בעורף באירועי חירום אזרחיים וביטחוניים, אך לא עשו כן", מציין אנגלמן - "בכך נפגמו ההכנה והניהול של העורף בחירום, שבאו לידי ביטוי גם במלחמת חרבות ברזל".
אי-סדר מוחלט
מבקר המדינה מונה שורה ארוכה של ליקויים בפינוי ובקליטת התושבים המפונים: "מצאנו אי-סדר מוחלט בפינוי היישובים: יישובים לא הצליחו לתאם את הפינוי שלהם מול צה"ל והפינוי נעשה בחלק מהמקרים תוך סיכון התושבים שלא לצורך. תוכניות לא עודכנו, היו אפס תוכניות אופרטיביות לאומיות מוסמכות ואפס אימונים לחירום".
בדו"ח נטען עוד, כי גם שבעה חודשים לאחר הטבח, למשרד החינוך לא היה מידע על כ-10 אלף תלמידים. "מצאנו כשל מערכתי של גופי החירום פס"ח ורח"ל בהיערכות לקליטה של אוכלוסייה בתרחישי חירום", מציין עוד מבקר המדינה - "פס"ח קיים תרגילים לא רלוונטיים - לבתי ספר במקום לבתי מלון. פתרון זה התברר במהלך מלחמת חרבות ברזל כמענה שאינו ישים לטווח ארוך ולתקופות פינוי ממושכות".
מבקר המדינה טוען עוד לחילוקי דעות על סמכויות: "אף על פנייתי לראש הממשלה, הוא לא יישב את המחלוקת בין שרי הביטחון והפנים על סמכויותיהם", הוא מסביר - "לא ניתן לקבל את גישתו של משרד הפנים, שאין לו אחריות באירוע הפינוי ולכך שהוא לא נדרש להפעיל את מערך פס"ח. פיקוד העורף, מצידו, לא נתן מענה רלוונטי למשרדי הממשלה בכל הנוגע לטיפול בצורכי המפונים במלונות".
לנוכח הממצאים בביקורת, "על ראש הממשלה, שרי הממשלה וצה"ל, ללמוד את פרטי הדו"ח ולתקן את הליקויים בהקדם. מדינת ישראל חייבת להיערך למצבים של פינוי עשרות אלפי אזרחים, בפרט לאור המצב הביטחוני הקיים".
בדו"ח גם נמתחת ביקורת על תפקוד השלטון המקומי: "בהיעדר הגדרה ברורה של תפקידי רשות מקומית מפונה, כל רשות מפונה פעלה מול תושביה לפי יכולתה והבנתה. היעדר הרלוונטיות של התוכניות הצה"ליות והממשלתיות, השפיע באופן ניכר גם על השלטון המקומי", נכתב בדו"ח הביקורת - "כך, נפגעה יכולת הרשויות המקומיות המפונות לעמוד לרשות תושביהן, שעה שהם נתונים לאיום ביטחוני ונאלצים להפסיק את שגרת חייהם המוכרת".
מהביקורת עולה עוד, כי השיבוץ למתקני אירוח נעשה שלא לפי תוכנית מסודרת, אלא על פי זמינות. "יעדי הקליטה לא נקבעו בהחלטות הממשלה ובהוראות הפינוי של משרד הביטחון ועקרון השמירה על הקהילתיות לא נשמר", מצוין עוד בדו"ח הביקורת.
מהביקורת על ניהול המידע בעניין פינוי התושבים עולה, כי בפרוץ המלחמה, לממשלה לא הייתה מערכת מחשוב שתאפשר לה לרכז ולנהל את המידע על כרבע מיליון תושבים שפונו והתפנו מבתיהם.
"זהו כשל שפגע במישרין ביכולת להתניע בשבועות שלאחר פרוץ המלחמה מערך טיפול מהיר, סדור ומיטבי באוכלוסייה עצומה שפונתה והתפנתה מביתה", עולה עוד מהביקורת - "בהיעדרה של תשתית מידע סדורה, לא ניתן היה גם לקבל תמונת מצב כוללת ולא ניתן היה להנגיש מהמערכת את המידע הרלוונטי לכל משרד ממשלתי ורשות מקומית, על מנת שיוכלו לספק את המענה המיטבי. הדבר יצר כפילויות בפעילות המשרדים בבתי המלון, הטיל עומס על המפונים ששהו שם בבירוקרטיה מיותרת ושיקף פעילות ממשלתית בלתי מתואמת". עוד עולה מהביקורת, כי בחלוף כחצי שנה מפרוץ המלחמה, נאסף מידע עדכני (במערכת "יחד") רק על כ-50% בלבד מהמפונים והמתפנים.
מיליארדים בלי בקרה
במספר הדיווחים למשרד הרווחה על פגיעות בילדים ביישובים שפונו במלחמה (מאוקטובר עד דצמבר 2023 בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2022) הייתה צניחה של כ-70%. "מיעוט הדיווחים מעלה חשש לפגיעות בילדים ובבני נוער מפונים שלא דווחו ועלול לגרום לכך שהנפגעים לא יקבלו את הטיפול המתאים להם סמוך לאירוע הפגיעה", מתריעים מחברי הדו"ח.
מהנתונים גם עולה, כי על כ-27% מהתלמידים המפונים מעל גיל 3 (כ-10 אלף תלמידים) היה חסר המידע של משרד החינוך כשבעה חודשים לאחר תחילת הפינוי. על כ-31% מתלמידי החינוך המיוחד המפונים (כ-1,300 תלמידים) היה חסר מידע לגבי שיבוצים למסגרת חינוכית כשבעה חודשים לאחר תחילת הפינוי.
נתון קשה נוסף העולה מהדו"ח הוא שכ-6% מתלמידי קריית שמונה המפונים (כ-350 תלמידים) לא הגיעו כלל למוסדות החינוך בחודשים מאי-יולי 2024 - יותר מחצי שנה לאחר פרוץ המלחמה - לפי דיווחי הוריהם. עוד 7% הגיעו ללימודים עד יומיים בשבוע ו-22% הגיעו שלושה עד ארבעה ימים בשבוע בלבד.
מהביקורת גם עולה, כי 80% מהרשויות המקומיות שנבדקו (ארבע מתוך חמש רשויות) לא תרגלו פינוי תושבים אל מחוץ לתחומי הרשות. ב-21 יישובים השייכים למועצה האזורית אשכול ונמצאים יותר מארבעה ק"מ מהגבול, לא הוכנה תוכנית לפינוי. רק ליתר 11 יישובי המועצה הסמוכים לגדר הוכנה תוכנית פינוי.
19% מתושבי אשקלון (33,500) היו מחוסרי מיגון. ל-52% מתושבי העיר היה ממ"ד, 22.5% התגוררו בבתים עם מקלט משותף ול-6.5% היה מקלט ציבורי. עוד עולה מהנתונים, כי כ-21 אלף תושבים פונו מקריית שמונה, בלי שהייתה תוכנית פינוי. בתחום המועצה האזורית גליל עליון, 14 קיבוצים מתוך 29 היישובים שבתחום המועצה התפנו.
במועצה האזורית מבואות חרמון התפנו רק שישה מתוך 13 היישובים שבתחומה, במועצה האזורית מעלה יוסף - תשעה מתוך 22 היישובים התפנו ובמטה אשר - שמונה מתוך 32 היישובים. מנתוני הביקורת עולה עוד, כי היקף מענק האכלוס שקיבלו 68,416 תושבי אשקלון שביקשו לקבל את המענק ולא להתפנות למתקני אירוח הסתכם בכ-328 מיליון שקל. מהביקורת עולה עוד, כי בחלק מהרשויות שקלטו מפונים, מנהלי מכלולים שאמונים על קליטתם לא עברו הכשרות מתאימות.
בעוד שמנהלי המכלולים של עיריות אילת, חיפה ורמת גן עברו את ההכשרות במכללה הלאומית לאיתנות ישראלית של פיקוד העורף, כנדרש בתיק האב - עיריות ירושלים, נוף הגליל, נתניה ותל אביב-יפו והמועצה האזורית מטה יהודה לא שלחו את מנהלי המכלולים להכשרות כנדרש. בעיריות הרצליה, טבריה, במועצה המקומית זכרון יעקב ובמועצות האזוריות חוף הכרמל, עמק הירדן ותמר, עברו את ההכשרות רק חלק מבעלי התפקידים וממנהלי המכלולים בשעת חירום.
הרשויות קרסו תחת העומס
עוד עולה מהנתונים, כי שיעור הגידול במספר הפניות שהועברו למחלקת הרווחה בעיריית קריית שמונה מתחילת המלחמה ועד פברואר 2024 עמד על כ-50%. שיעור הגידול במספר האזרחים הוותיקים מהעיר שדרות הזקוקים לסיוע מיוחד בעקבות המלחמה זינק ב-335%. שיעור הגידול במספר המטופלים עם מגבלות וצרכים מיוחדים מהעיר אשקלון בעקבות המלחמה זינק בשיעור של 105%.
לעומתן, בעשר מתוך 14 הרשויות שנבדקו, נקלטו פחות מ-10% ממספר התושבים, בהן הרצליה, חיפה, ירושלים, נתניה, רמת גן, תל אביב והמועצה האזורית מטה יהודה. מהביקורת עולה עוד, כי רק פיצוי מסוים ניתן לעסקים ברשויות המקומיות שפונו, למרות שלא היו להם כלל הכנסות באותה תקופה.
הפיצויים ניתנו לעסקים במסגרת מסלולי הפיצויים שנקבעו במסגרת חוק מס רכוש וקרן הפיצויים, וזאת שלא כמו בתקופת הקורונה, בה ניתן הסיוע בדרך של הנחות בארנונה בשיעור של 95% לעסקים שנפגעו במידה ניכרת.
עוד עלה מהביקורת, כי לתאגידים העירוניים בעיריות אילת, הרצליה, חיפה, רמת גן ותל אביב ובמועצות האזוריות מרום הגליל ותמר נגרמו בשלושת החודשים הראשונים למלחמה, לפי דיווחיהן, אובדן הכנסות בסך של כ-123 מיליון שקל, וזאת בלא שקיבלו מהמדינה שיפוי ייעודי על כך.
מהביקורת עלה עוד, כי המענק בסך חמישה שקלים שניתן לרשויות המקומיות הקולטות עבור כל מפונה לא היה סביר והוא לא כיסה את כלל הוצאות הרשויות. עם זאת, משרדי האוצר והפנים העבירו לרשויות המקומיות תקציבים אחרים במסלולים ייעודיים.
עוד עולה מהביקורת, כי בחודשים הראשונים של המלחמה קיבלו שבע רשויות קולטות ומפונות שנבדקו תרומות בסך של כ-22 מיליון שקל מאנשים פרטיים ומגופים ציבוריים.
עם זאת, משרד הפנים לא עדכן את הנוהל בעניין גיוס תרומות על ידי רשויות מקומיות בתקופת חירום, בדומה למה שקרה אצל החשב הכללי במשרד האוצר בנוגע לקבלת תרומות על ידי משרדי הממשלה בתקופת חירום.
במשרד הביטחון הגיבו: "רשות החירום הלאומית פעלה ופועלת בגישה מרחיבה מתחילת המלחמה וממשיכה גם כעת בהיערכות מדינת ישראל לתרחישי חירום. עם פרוץ המלחמה הובילה רשות החירום הלאומית את התיאום הבין-משרדי של הטיפול במפוני הדרום ובהמשך גם במפוני הצפון, הקימה מרכז שליטה ייעודי לתיאום בין משרדי הממשלה והרשויות המקומיות ופעלה להבטחת מענה רציף, סדור ומקצועי בכל שלבי הפינוי, הקליטה והחזרה לשגרה.
במסגרת זו פונו כ-124 אלף מפונות ומפונים מהדרום ומהצפון לעשרות רבות של בתי מלון ברחבי הארץ - אירוע חסר תקדים במדינת ישראל. הפינוי התבסס על תוכניות מוקדמות שגובשו לאורך שנים על ידי רח״ל ופיקוד העורף ואפשרו הוצאה לפועל על אף הנסיבות המורכבות והאתגרים הרבים.
גם בימים אלה פועלת רשות החירום הלאומית סביב השעון יחד עם פיקוד העורף ומשרדי הממשלה לחיזוק מוכנות העורף, לשיפור מנגנוני התיאום ולהעמקת ההיערכות הלאומית לתרחישי חירום - מלחמה, רעידת אדמה או כל איום אחר. רשות החירום הלאומית תמשיך להוביל את התיאום הבין-משרדי לשיפור מוכנות הזירה האזרחית כדי להבטיח איתנות וחוסן לאומי".
התרעות פיקוד העורף