חלק מחברי הליכוד הצביעו נגד, אחרים נעדרו - והתוצאה הייתה תבוסה פוליטית ברורה, חריגה בהיקפה ביחס להצבעה על צו ממשלתי שאושר ימים ספורים קודם לכן בממשלה.
ואולם, ההתנגדות בתוך הליכוד לא נולדה אתמול. לפי גורמים בליכוד, היא הייתה גלויה וצפויה, כאשר כבר שבועות הובהר שקיימת בעיה אמיתית עם הצו, והנושא עלה בדיונים פנימיים. ההתנגדות הייתה ידועה, דובר עליה במסדרונות הכנסת ובשיחות סגורות, והועברו מסרים שלפיהם יהיה קושי ליישר את כל חברי הסיעה. למרות זאת, המהלך קודם.
כאשר ההצעה הגיעה למליאה, התברר שאין רוב מוצק. בשלב זה נבחנה אפשרות להטיל משמעת קואליציונית, אך לנוכח הסיכון להפסד תחת משמעת - הוחלט לאפשר חופש הצבעה. עצם המעבר ממשמעת לחופש הצבעה שידר כי אין שליטה מלאה בתוצאה. והתוצאה, כאמור, הייתה צפויה. מרגע שנשמטת המשמעת, כל אחד מצביע לפי שיקוליו, והפער נפתח.
מי שמרוויח מהמהלך הוא ציבור רחב ומפוזר - אין לו לובי, אין לו טלפונים ישירים לח"כים. מי שנפגע או חושש להיפגע הם אנשים עם שם ופנים, רבים מהם חברי הליכוד, שמרימים טלפונים, מתארגנים ומפעילים לחץ ישיר. בתוך הליכוד, כמפלגת שטח עם מרכז ופעילים, ללחץ כזה יש נציגות טבעית. גורמים בליכוד מודים כי חלק מהפניות לח"כים הגיעו מחברי מרכז ומבעלי עסקים המזוהים עם המפלגה, וכי הלחץ היה ממוקד ואינטנסיבי.
זו דינמיקה קלאסית של פוליטיקה כלכלית בליכוד - לא מדובר במאבק של ימין מול שמאל, אלא במאבק של מיקרו מול מאקרו, אינטרס ציבורי רחב מול קבוצת אינטרס ממוקדת ורועשת.
כאשר הפגיעה היא קונקרטית ומורגשת בפרנסה, הלחץ חזק יותר מכל סיסמה פוליטית גדולה. וכאשר המערכת כבר מצויה באווירת פריימריז ובצל בחירות אפשריות, המשקל של הקבוצה המאורגנת גובר עוד יותר. ח"כ שמסתכל על רשימת המתפקדים שלו ועל הפריימריז הבאים יעדיף לעיתים להקשיב למי שמתקשר אליו היום - ולא לציבור רחב, אך - אנונימי שמרוויח כמה שקלים בקנייה מקוונת.
השאלה הגדולה יותר היא איפה היה ראש הממשלה נתניהו בתוך האירוע הזה. זו לא הכרעה אסטרטגית מובהקת להעדיף אינטרס פנים-מפלגתי על פני אינטרס קואליציוני, אלא סימן להחלקה ניהולית. נתניהו מלכתחילה לא היה חייב להביא את הנושא להצבעה בממשלה בשלב הזה, ויכול היה לשמור ממנו מרחק פוליטי.
האירוע הזה משדר גם משהו עמוק יותר - אווירת סוף קורס. חברי סיעת הליכוד פועלים מתוך שיקולי בייס, פריימריז ועמדות עתידיות, ולא רק מתוך משמעת קואליציונית. כולם כבר בתוך קמפיין הישרדותי, גם אם הבחירות אינן מעבר לפינה באופן רשמי. התחושה היא שכל אחד בונה לעצמו עמדה ליום שאחרי. במצב כזה, משמעת סיעתית הופכת למשתנה גמיש.
המשמעות הרחבה יותר של ההצבעה איננה קשורה רק למס על חבילות. זו נורת אזהרה ברורה לקראת הקרבות הגדולים באמת - ובראשם חוק הגיוס. אם על צו כלכלי יחסית מצליחים ח"כים לחרוג או להיעדר, אין ודאות שמשמעת תישמר כאשר מדובר בסוגיה ערכית, זהותית ונפיצה בהרבה. הדינמיקה שנחשפה אמש - כל אחד לעצמו - עלולה להחריף כאשר יגיע רגע האמת. חוק הגיוס נוגע בלב הזהות של הקואליציה וביחסי הליכוד עם שותפיו החרדים, וכל סדק במשמעת עשוי להפוך לשבר.
הקואליציה לא מתפרקת הבוקר. אבל ההצבעה הזו מצטרפת לשורת אינדיקציות לכך שהמשמעת איננה אוטומטית והשליטה איננה מוחלטת. כאשר ח"כים מבינים שאפשר להצביע נגד או להיעדר בלי לשלם מחיר מיידי, סף ההתנגדות יורד. וכשהקרב הבא יהיה על חוק הגיוס - ייתכן שהשאלה כבר לא תהיה כמה יעלה המע"מ על חבילה, אלא האם הקואליציה מסוגלת להחזיק את עצמה יחד עד סוף הקדנציה, או שמדובר בעוד צעד קטן בדרך למשבר גדול יותר.
התרעות פיקוד העורף