אחד הקווים המרכזיים בסיקור הוא יצירת הקבלה בין מדיניות הודו כלפי אזרחיה בהקשרים פנימיים רגישים לבין המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים. באמצעות הקבלה זו נטען כי שיתוף הפעולה בין המדינות אינו רק טכנולוגי או ביטחוני, אלא כזה המשליך גם על דפוסי שליטה ודיכוי. בכך נוצר נרטיב כפול - ביקורת על ישראל ובו בזמן ביקורת על הודו, באופן המערער על הלגיטימיות של עצם ההתקרבות ביניהן.
קטאר מזוהה עם תמיכה בגורמים המזוהים עם הזרם הסוני האסלאמיסטי, לרבות קשרים עם תנועת האחים המוסלמים ושיתוף פעולה מדיני עם טורקיה. המהלך הישראלי-הודי מנוגד לרצונה ממילא, ואל ג'זירה פועלת בהתאם בקו ביקורתי כלפי הביקור.
גם משאלי הרחוב המשודרים כוללים קולות מגוונים, אך לפי הביקורת המסגור מדגיש עמדות שלפיהן ישראל פועלת באופן פסול מוסרית. גם הקולות התומכים בביקור מתארים את הודו כמי שיכולה "ללמד" את ישראל, ובכך מוצגת ישראל באור בעייתי כמדכאת הפלסטינים.
כך הופך הביקור המדיני בזירה התקשורתית לזירת מאבק נרטיבית רחבה יותר - לא רק סביב יחסי ישראל-הודו, אלא גם סביב עיצוב צירים אזוריים ותדמית בין לאומית.
התרעות פיקוד העורף