החלק האיראני בנאום לא היה ארוך במקרה. הוא נבנה בהדרגה ובשיטה: תחילה הצהרת כוח, לאחר מכן פתיחת ערוץ מדיני ולבסוף קביעת קו סף ברור. "הצבא של ארצות הברית השמיד את תוכנית הנשק הגרעיני של איראן - בפעולה שנודעה בשם מבצע פטיש חצות", אמר והוסיף: "אחרי פטיש חצות - הם הוזהרו".
כך בחר טראמפ לפתוח את הפרק האיראני. שתי אמירות שממקמות את ארצות הברית בעמדת יוזמה ושליטה ומבססות תודעת עליונות מבצעית. מבחינה פוליטית פנימית, זהו עיגון מוקדם של לגיטימציה. הנשיא מזכיר הישג צבאי לכאורה כדי לייצר רצף תודעתי בין פעולה שבוצעה לבין איום עתידי שמונח על השולחן.
רצף האמירות הזה משרטט תפיסת פעולה ברורה - ערוץ שיחות פעיל קיים, תנאי הסף מנוסח באופן חד משמעי. טראמם מדגיש את מחויבותו האישית, כאשר הדיפלומטיה מוצגת ככלי פעולה מרכזי בתוך תפיסת ביטחון רחבה.
מאחורי הקלעים מתנהלות שיחות רגישות וטעונות, ובוושינגטון מדברים על חלון זמן מוגבל לבחינת רצינות איראנית. עצם ההכרזה הפומבית על משא ומתן נועדה לייצר לחץ גלוי על טהראן. הדרישה ל"מילים הסודיות" שטרם נאמרו אינה, כמובן, פליטת פה רטורית. מדובר בדרישה ברורה של טראמם להצהרה פומבית שתאפשר לנשיא האמריקני להציג שינוי אסטרטגי כהישג אישי מרשים. הוא מבקש התחייבות ברורה שתהיה ניתנת לציטוט, לשימוש פוליטי ולביסוס הסדר עתידי - התחייבות "און דה רקורד" במונחים עיתונאיים
האמירות הללו מרחיבות באופן משמעותי את ההקשר האסטרטגי. הגרעין משתלב בתוך תמונת איום כוללת הכוללת שלוחות אזוריות ויכולות טיליות מתקדמות. מבחינת הנשיא, יצירת רצף בין טרור, טילים וגרעין מחזקת את ההצדקה להפעלת לחץ מרבי ומציבה את איראן כאתגר ביטחוני גלובלי.
בקהילה המדינית האמריקאית מזהים כאן אסטרטגיית לחץ מתוזמנת היטב. בימים שקדמו לנאום תודרכו חברי קונגרס בתדרוכים ביטחוניים סגורים. המהלך מצביע על רגישות גבוהה ועל רצון להכין את הזירה הפוליטית. הנשיא מייצר תשתית ציבורית ופוליטית לכל תרחיש עתידי. הוא בונה נרטיב שממנו יוכל לצאת להכרזה על הסכם - או להצדיק הסלמה.
בדיונים המקצועיים רבים שמתנהלים בוושינגטון מתחדדת השאלה מה כוללת עסקה אפשרית. גורמים המעורים בפרטים מציינים כי איראן מאותתת נכונות לדון במלאי האורניום המועשר ברמות הגבוהות, במנגנוני פיקוח מחוזקים ואף בהסדרים טכניים שיגבילו את קצב ההעשרה. מנגד, הדרישה האיראנית להסרה משמעותית של סנקציות והכרה בזכות להעשרה אזרחית צפויה לעמוד במרכז המחלוקת. סוגיית הטילים הבליסטיים והשלוחות האזוריות מונחת על השולחן כרכיב רגיש במיוחד.
טראמפ בנאומו בחר להתמקד בתוצאה הסופית - התחייבות שלא יהיה נשק גרעיני. הוא נמנע מפירוט טכני על מספרי צנטריפוגות ואחוזי העשרה. הבחירה הזו משאירה בידיו גמישות רחבה בנוגע לפרטי ההסדר, כל עוד תתקבל הצהרה איראנית מפורשת שתוכל לשמש אבן יסוד להסכם.
מבחינה פוליטית זו עמדה נוחה - וגם מאוד אופיינית לדונלד טראמם שמעדיף לחשוב במונחי מאקרו וממעט לעסוק בפרטים וברזולוציות הקטנות. היא מאפשרת מרחב תמרון מאחורי הקלעים ושומרת על מסר ציבורי פשוט וברור.
במקביל נשמעת בוושינגטון הערכה כי טראמפ פועל בשיטת brinkmanship מדינית - העלאת רף הלחץ והסיכון כדי לחלץ ויתורים. הצגת הישג צבאי קודם, הדגשת מוכנות לפעולה והצבת תנאי מילולי פומבי יוצרים יחד מנוף פסיכולוגי משמעותי. עם זאת, במערכת הביטחון האמריקאית קיימת מודעות עמוקה לסיכוני הסלמה אזורית. תרחישים הכוללים תגובה איראנית באמצעות שלוחות בלבנון, בסוריה או בזירות נוספות נבחנים ברצינות.
בישראל, החלק האיראני בנאום נקרא בשורות צפופות. ההצהרה על קיומו של משא ומתן מייצרת מציאות מדינית פעילה שמחייבת היערכות. ההתחייבות שלא לאפשר נשק גרעיני מתיישבת עם העמדה הישראלית המוצהרת לאורך שנים. בדרג המדיני בישראל בוחנים כעת את השאלה המעשית - מה ייחשב התחייבות מספקת, מה יהיו מנגנוני הפיקוח, וכיצד יתורגמו הצהרות ליישום בשטח.
מנקודת מבט ישראלית, מרכיב הזמן משמעותי במיוחד. חלון שיחות קצר עשוי להוביל להסדר מואץ או להתנגשות מהירה. גם סוגיית הטילים והשלוחות נוגעת ישירות לביטחון הלאומי של ישראל - זהו הנושא שלו הוקדש חלק משמעותי מפגישתו האחרונה של ראש הממשלה נתניהו עם הנשיא טראמפ לפני שבועיים. כל הסכם שיתמקד בגרעין בלבד ייבחן כאן דרך הפריזמה הרחבה של האיום האזורי.
התרחישים האפשריים מונחים על השולחן - היום בדיוק כמו לפני נאומו של טראמפ. אפשרות אחת כוללת הסדר מחודש הנשען על התחייבות פומבית איראנית, הקלות מדורגות בסנקציות ומנגנוני פיקוח מחמירים. אפשרות אחרת כוללת כישלון שיחות והידרדרות להסלמה צבאית או למאבק ממושך במרחב האפור. בתוך המרחב הזה טראמפ מבקש לשלוט בקצב ולהכתיב את השיח הציבורי והבינלאומי.
הנאום היה מהלך אסטרטגי מתוזמן שנועד לקבע מסגרת פעולה ברורה - איראן כיעד מרכזי, גרעין כקו אדום, דיפלומטיה ככלי פעולה מרכזי וכוח כאופציה זמינה. מאחורי הניסוחים הפשוטים הסתתרה תפיסה מורכבת של ניהול סיכונים ולחצים.
השבועות הקרובים יעצבו את מפת הסיכונים במזרח התיכון. טראמפ סימן את גבולות הגזרה והבהיר כי ארצות הברית ערוכה לפעול בכל מסלול שיתפתח. כעת המבחן עובר לטהראן וליכולת של שני הצדדים לתרגם הצהרות פומביות למציאות מדינית מחייבת.
התרעות פיקוד העורף