על רקע מציאות ביטחונית ואסטרטגית מורכבת, ובצל השיח על אפשרות של הסלמה ביטחונית בזירה האיראנית, התכנסה היום בכנסת השדולה ליחסי ישראל–ארצות הברית, ביוזמת קרן משפחת רודרמן. במוקד: הידוק הברית האסטרטגית, האחריות ההדדית מול גל האנטישמיות, והמסר הברור מטעם וושינגטון – איראן אינה רק איום אזורי, אלא עולמי.
השדולה חידשה השנה את פעילותה גם לציון 250 שנה להקמתה של ארצות הברית, מתוך תפיסה כי חיזוק המשולש ישראל - ארצות הברית - יהדות ארצות הברית הוא אינטרס אסטרטגי ארוך טווח – ולא מהלך סמלי בלבד. השגריר האמריקני מייק האקבי נשא דברים חדים וברורים באשר לעומק הקשר בין המדינות ולאיום האיראני. "יש מדינות רבות שאיתן יש לנו בריתות. אבל יש רק מדינה אחת בעולם שאיתה יש לנו קשר שותפות אמיתי שאין דומה לו - וזו ישראל", אמר.
האקבי הוסיף: "כשאנשים שואלים 'למה לנו אכפת?', אני שואל – איך אפשר שלא יהיה לנו אכפת? כבר כיום שלוחות איראן פועלות ב-12 מדינות בחצי הכדור המערבי. זה כבר לא רק עניין מזרח תיכוני. איראן היא איום עולמי".
שר החוץ סער הדגיש את תרומתה של ישראל לאינטרסים האמריקניים ואמר: "היתרונות שישראל מספקת לאינטרסים האמריקאים ולביטחון הלאומי של ארצות הברית הם ענקיים. עם כמה שאין לנו חברה ובעלת ברית טובה יותר בעולם מארצות הברית, לארצות הברית אין חברה ובעלת ברית חזקה יותר באזור הזה וככל הנראה בעולם. ישראל היא נכס לכל בעלות בריתה אבל בייחוד לארצות הברית".
סער אף בירך על החלטת שגרירות ארצות הברית להרחיב את שירותיה הקונסולריים: "אני רוצה גם להזכיר ולהביע הערכה על ההחלטה החשובה של שגרירות ארצות הברית להרחיב את שירותיה הקונסולריים לאפרת, ביהודה ושומרון. כך נראית מנהיגות מוסרית". מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, שירה רודרמן, ביקשה להרחיב את היריעה מעבר להיבט הביטחוני והתריעה מפני שחיקה אפשרית בקשר ארוך השנים.
"היחסים בין ישראל לארצות הברית הם הרבה מעבר לברית אסטרטגית. זוהי שותפות עמוקה המבוססת על ערכים משותפים של חירות ודמוקרטיה - ושותפות זו יושבת בבסיס ביטחונה וחוסנה הלאומי של ישראל. עתיד הקשר בין המדינות אינו יכול להיות תלוי רק באנשים פרטיים או בדינמיקה פוליטית משתנה. לשני הצדדים השפעה עצומה על האופן שבו ייראה העתיד המשותף שלנו, ולכן נדרשת השקעה מתמשכת ומודעת בעיצובו. יהדות ארצות הברית - והקהילה הישראלית שהיא חלק ממנה - מהוות גשר חיוני וקיומי בין המדינות ולסיפורו של העם היהודי כולו. סוגיה זו מחייבת חשיבה ארוכת טווח, דיאלוג מתמיד ואחריות משותפת".
רגע טעון במיוחד נרשם כאשר אורנה ורונן נאוטרה, הוריו של עומר נאוטרה ז"ל, נשאו דברים. "עומר בחר להיות קצין לוחם מתוך תחושת אחריות, וב־7 באוקטובר היה בין הראשונים שדהרו לעבר הגדר בניסיון לעצור את חדירת המחבלים. עבורנו עומר היה גשר חי בין ישראל לארצות הברית, וכפי שנאמר בהלווייתו - 'גיבור של שתי האומות'".
הם הוסיפו: "המסע להשבת עומר לימד אותנו שהמאבק על ישראל ועל החטופים מתנהל גם בוושינגטון, ושדעת הקהל האמריקאית היא זירה אסטרטגית. ככל שהמלחמה התארכה ראינו סדקים בתמיכה, במיוחד בקרב הדור הצעיר בארצות הברית - וזה משהו שאסור להתעלם ממנו. הקשר בין ישראל לארצות הברית אינו מובן מאליו. אם הדור הצעיר שם לא ירגיש חלק מהסיפור שלנו, זו לא תהיה רק בעיית הסברה אלא אתגר אסטרטגי".