במובן מסוים נתניהו דייק. לא משנה אם רמז לביקורו ההיסטורי של ידידו הטוב נרנדרה או למצב מול איראן, אם התכוון להסלמה או להיפך - להסכם, בכל מקרה אלו רגעים היסטוריים. היום, בזמן שאורח הכבוד ההודי יהיה בדרכו הביתה, בז'נבה ייפתח סבב השיחות השלישי בין ארצות הברית לאיראן - והפעם, כך מתארים זאת גם בצד האמריקאי וגם בצד האיראני, זו יכולה להיות נקודת הכרעה.
השיחות היום מתקיימות על קו תפר רגיש במיוחד, בין ניסיון לייצר עסקה לבין הצטברות של לחץ צבאי שעלול להתפרש כהכנה לשלב הבא. מרגע שהצטברו באזור כוחות אמריקאיים בקנה מידה חריג - ושני הצדדים החליפו איומים פומביים - המילה "דיפלומטיה" קיבלה משמעות חדה בהרבה. היא מייצגת מאמץ לבלום הסלמה שמורגשת היטב בשטח.
בסביבת טראמפ, וגם גורמים שמכירים היטב את הלך הרוח בארצות הברית, חוזרים על הנתון שמטריד כל יועץ פוליטי בבית הלבן - לפי מדדים עדכניים, רוב גדול של האמריקאים, בסדר גודל של כ-70 אחוז, מתנגדים לכניסה לעימות צבאי עם איראן. במקביל, בחירות האמצע הקרובות מייצרות סכנה מוחשית לטראמפ - אובדן שליטה בקונגרס, אולי גם בסנאט, תרחיש שמחליש נשיא מבפנים ומצמצם את מרחב הפעולה שלו החוצה. בתוך המציאות הזאת, ההחלטה על תקיפה מקבלת צורה של הימור פוליטי כבד, גם אם היא עטופה במונחים ביטחוניים.
לכך מצטרפת תמונת המערכת הפנימית בוושינגטון. סביב טראמפ אין התלהבות גורפת ממלחמה חדשה. להפך, יש קולות מרכזיים שמתנגדים, ויש מי שמעדיפים להשאיר את האיום כמנוף, לא כמנגנון שמופעל בפועל. במצב כזה, ההגיון שמכתיב את קצב ההחלטות ברור - פעולה צבאית אפשרית בעיקר אם היא נתפסת כמהירה, קצרה, בעלת סוף שניתן להציג אותו לציבור, עם יעד מוגדר ותוצאה שניתן למסגר כהישג.
לכן ריכוז הכוחות באזור טעון במשמעויות. יש בו פוטנציאל של הכנה לפעולה, אך גם מימד ברור של איתות והפעלת לחץ. מערכת צבאית גדולה בכוננות מתמשכת אינה יכולה להישאר כך לאורך זמן רב. סביב זה נבנה שעון נוסף, פחות מדובר ופחות דרמטי מהשעון שעליו הצביע נתניהו - שעון הלוגיסטיקה והכוננות. ככל שהכוחות נצברים, ככל שנמשך מצב הדריכות, כך גדל המחיר של אי החלטה.
במערכת האמריקאית יש מי שמעריכים שחלון ההכרעה קצר - ימים, לא שבועות. אם תתקבל החלטה על פעולה, היא צפויה להגיע בטווח זמן מצומצם יחסית. אם פרק הזמן הזה יחלוף ללא הכרעה, סביר שנראה ירידה הדרגתית במפלס המתיחות וחזרה למסלול דיפלומטי ממושך יותר. זהו אחד המדדים המרכזיים שצריך לעקוב אחריהם בשעות הקרובות. סביב הערכות פנימיות נשמעת גם חלוקת זמן כמעט טכנית - סוף השבוע הקרוב ותחילת השבוע הבא נתפסים כחלון שבו מתקבלת החלטה, ואחר כך הכיוון ננעל לפרק זמן ארוך יותר.
הוויכוח בז'נבה איננו מצטמצם לפרטים טכניים של אחוזי העשרה או מנגנוני פיקוח. בוושינגטון מדברים על הסכם שמבקש לעגן מגבלות לאורך זמן, ללא סעיפי שקיעה שמאפשרים פתיחה מחודשת של הסוגיה בתוך שנים ספורות. מבחינת איראן, דרישה להסדר ארוך טווח נתפסת כהעמקה של מגבלות על ריבונותה הגרעינית. המחלוקת נוגעת לתפיסת היסוד - האם מדובר בהקפאה זמנית עם תחנות ביניים, או במסגרת שנועדה לייצר יציבות מתמשכת.
מכאן נגזרים שלושה תרחישים עיקריים, שלכל אחד מהם השלכות שונות.
בירושלים אין שליטה על לוח הזמנים של וושינגטון או טהרן, אך ההשלכות נוגעות ישירות לישראל. העימות האפשרי איננו קו ישר בין שתי בירות רחוקות. הוא עלול להתפשט למפרץ, לבסיסים אמריקאיים, לנתיבי סחר, ולמרחבים הקרובים לנו. לכן השאלה בז'נבה איננה רק אם ייחתם מסמך, אלא אם יימצא ניסוח שמאפשר לכל צד לשוב הביתה מבלי להפעיל את מנגנון ההסלמה.
התרעות פיקוד העורף