האמת, כך נטען, רחוקה מהתסריט הפסימי. אמנם אי אפשר לנבא את העתיד, אך נחישות ההנהגות ודבקותן במטרה מצביעות על כיוון ברור. לטענת הכותב, המבקרים אינם משקפים מציאות אלא משאלת לב פוליטית. להפך - קיים סיכוי כי נתניהו יעפיל לאחר המבצע לפסגת המנהיגים שהותירו חותם היסטורי.
לטראמפ, אכן, היו סיבות להימנע ממעורבות ישירה. האיום האיראני הישיר על ארה"ב אינו גבוה, ובעלות הברית במפרץ - קטאר, סעודיה, איחוד האמירויות ואף טורקיה - הפצירו בו שלא לפעול. גם בכירים במפלגתו הסתייגו מהמהלך, ערב בחירות האמצע. הציבור האמריקני ברובו לא ראה עניין בהתערבות נוספת במזרח התיכון.
מנגד, נטען כי נתניהו פעל בחודשים האחרונים בשקט, בתיאום מלא עם טראמפ. המתקפה שיצאה לדרך הייתה מתואמת לפרטי פרטים. בעוד טראמפ פיזר רמזים וניהל מגעים, ישראל נערכה חשאית.
לא רק המתקפה עצמה היסטורית - זו הפעם הראשונה שבה ישראל וארה"ב נלחמות יחד כתף אל כתף, חולקות מטרות ומתאמות יעדים - אלא גם שיתוף הפעולה במערך ההסברה והמסרים. ההודעות מתואמות מראש, המסרים עוברים שיוף הדדי, וחלוקת הגזרות התקשורתית מדויקת.
התיאום עם טראמפ, כך נטען, אפשר גם חופש פעולה רחב יותר בלבנון, ושחרר מגבלות שהוטלו בתקופות קודמות. בניגוד לעזה, שבה הופעל לחץ בינלאומי כבד, הזירה האיראנית מתנהלת במרחב פעולה רחב יותר.
התרעות פיקוד העורף