חלפו 3 חודשים וכרגע הבקשה במשרד המשפטים, שאסף כבר מידע וממתין להשלמות אחרונות, ואז יגבש לדבריו בימים הקרובים חוות דעת ורק לאחר מכן, בהמשך, יגיע הנושא לנשיא. (לפי משרד המשפטים, היא תועבר דרך שר המשפטים לוין, אולם ללוין אין תפקיד בגיבוש חוות הדעת, הוא רק צריך לחתום עליה בדיעבד, חתימה פורמלית לאחר החלטת הנשיא - ובכל מקרה נראה שבמקרה הנ"ל הוא נמצא בניגוד עניינים בשל קרבתו לראש הממשלה).
סמכות החנינה של הנשיא נתונה לשיקול דעתו הרחב של הנשיא. אולם, לפי המדיניות הנהוגה, ככלל, נשיא המדינה דן בבקשת חנינה רק כאשר הסתיימו כל ההליכים המשפטיים, כפי שנכתב במפורש באתר של נשיא המדינה. אפשרות של חנינה בטרם הרשעה התקיימה עד כה במקרה אחד - פרשת קו 300. כלומר, היא נדירה ביותר.
הסיבה היא כי חנינה בטרם הרשעה, כל עוד מתנהל ההליך המשפטי, פוגעת בעקרון השוויון בפני החוק. במקרה של נתניהו אנחנו, כידוע, באמצע הליך משפטי. הביקורת על בקשת החנינה היא שזו אינה בקשת חנינה כלל אלא בקשה לביטול המשפט, משום שנתניהו אינו מודה באשמה ואינו לוקח אחריות על דבר, ולמעשה מבקש בפועל את ביטול ההליך. לכן, כלל לא ברור האם ייקבע שבקשת החנינה במצבה הנוכחי אפשרית.
לדבריה, קיימים שני מנגנוני בקרה להחלטת הנשיא: "האחד - החתימה הפורמלית של שר המשפטים ושניים - ביקורת שיפוטית: חוק יסוד: נשיא המדינה קובע כי לנשיא המדינה חסינות בפני כל פעולה משפטית ובפני כל בית משפט או בית דין, בכל הנוגע למילוי תפקידיו או סמכויותיו. אולם חסינות זו אינה מוחלטת. כלל האצבע שנקבע בבית המשפט הוא שהביקורת השיפוטית צריכה להיות מצומצמת ככל האפשר ושיש להפעיל אותה במקרים חריגים בלבד, וגם אז יש להפעילה בשל טבעו המיוחד של מוסד הנשיא וחסינותו, ובשל טבעה הייחודי של סמכות החנינה".
לפי חוות דעתה אף שלנשיא נתונה חסינות, עדיין פעולותיו נתונות לביקורת שיפוטית: "החוק הורנו כי הנשיא זוכה לחסינות; החוק לא הורנו כי מעשיו של הנשיא זוכים לחסינות. ואמנם, מעשי הנשיא בתחום המשפט הם - לא מעל למשפט ולא חוצה־למשפט - ומכאן שנתונים הם לביקורת שיפוטית של בתי־המשפט. הביקורת לא תיעשה בהתקפה־מישרין נגד הנשיא ונגד פעולתו, אלא בהתקפה־עקיפין נגד המעשה גופו: התקפת המעשה להבדילה מהתקפת העושה". (בג"ץ 706/94).
התרעות פיקוד העורף