חשש מהקלפיות בלי חוק גיוס
המצב שבו ייאלצו ללכת לבחירות בלי חוק גיוס, ושעל כל ניסיון מעצר מתעוררת מהומה ברחוב החרדי, הוא התגשמות חלום הבלהות של הסיעות החרדיות. אמנם המפגינים לא נמנים עם הזרם המרכזי בחברה החרדית שעליו ש"ס ויהדות התורה בונות את מספר המנדטים שהן צופות בכנסת הבאה, אבל השיסוי והפילוג - בין הפלגים, וגרוע מכך בין הרבנים - הם הדבר הגרוע ביותר לו יכלו לצפות ערב פתיחת הקלפיות. אחרי שהלכו כברת דרך היסטורית מבחינתן, בהסכמתן ליעדי גיוס ואף לסנקציות, ואחרי שנשללו מהן כבר תקציבי הישיבות ואפילו סבסוד המעונות, היו מוכנים שם ללכת עוד כמה פסיעות לעבר החוק הנכסף. אולם חילוקי הדעות בינם לבין הייעוץ המשפטי של הוועדה ושל הכנסת מונעים מהם תזוזה אפילו מינימלית.
ואין להם אפילו פוליטיקאי אחד שאותו ניתן להאשים. לא את ראש הממשלה וגם לא את מתנגדי הליכוד או הציונות הדתית. הקדמת הבחירות לא תפתור הפעם את הבעיה, אלא בדיוק להפך - רק תנציח אותה. היא תדחה אותה לפחות בחודשים רבים, ואולי אפילו הרבה יותר, תלוי איזו קואליציה תקום.
גם נתניהו תקוע באמצע
תקוע איתם לא פחות באותה סיטואציה גם ראש הממשלה. אחרי שכבר הביע תמיכה מלאה בחוק, ואחרי שחשב שהאירוע יסתיים הרבה לפני יום הבוחר באופן שהנושא כולו ישתכח מהלב, עלול גם נתניהו למצוא את עצמו ניגש לאמון הבוחר בלי שפתר את הסוגיה, כשהיריבים הפוליטיים מנסים בכל כוחם להעצים אותה ולהפוך אותה לנושא מרכזי - והוא תקוע בין לבין. בלי יכולת להתנער ובלי יכולת לקדם. לא להקיא ולא לבלוע.
המלחמה תפתור אמנם באופן זמני את הסיטואציה ותביא לכך שהחל מסוף החודש, כשיעבור התקציב, יוכל לשלוט באופן מלא בלוח הזמנים בלי שום חרב שתונף מעל צוואר ממשלתו. אבל הבחירות, כך או כך, כבר כמעט מעבר לפינה.
התרעות פיקוד העורף