לפי תמונת המצב המסתמנת, מדובר בהרבה מעבר למחלוקת על נוסח ההצעה שתעלה לדיון, אלא בעימות פוליטי של ממש על עצם היכולת של מועצת הביטחון לגנות את איראן בשמה.
המשמעות המדינית של המסמך הזה ניכרת היטב: המפרציות אינן מסתפקות עוד בגינויים כלליים או בקריאה להרגעה, אלא מבקשות לייצר קביעה רשמית של מועצת הביטחון שלפיה איראן היא הגורם התוקף, והיא זו שמערערת את היציבות האזורית. הטיוטה אף מעגנת מחדש את התמיכה בריבונותן ובשלמותן הטריטוריאלית של מדינות המפרץ וירדן, ומזכירה את זכותן להגנה עצמית קולקטיבית לפי סעיף 51 למגילת האו"ם. מבחינת בחריין ושותפותיה, זהו ניסיון להעלות את מחירה המדיני של המתקפה האיראנית, לא רק בזירה הצבאית אלא גם במערכת הבין לאומית.
אלא שמול המהלך הזה ניצבת מוסקבה, ובמועצת הביטחון כבר מזהים היטב את הכיוון. הטיוטה הרוסית, שהופצה כמעט במקביל, נכתבה למעשה כדי לנטרל את המסר הבחרייני. בניגוד חריף למסמך המפרצי, ההצעה הרוסית אינה מזכירה כלל את איראן, אינה נוקבת בשמה של שום מדינה, ואינה מטילה אחריות על צד כלשהו. במקום זאת היא "מפצירה בכל הצדדים" להפסיק מייד את הפעילות הצבאית, מגנה פגיעות באזרחים ובתשתיות אזרחיות באופן כללי, ומעודדת חזרה למשא ומתן "ללא דיחוי". בעוד שבחריין מבקשת לנסח החלטה של קביעה, גינוי והרתעה, רוסיה דוחפת לנוסח כללי, מרוכך ומטשטש.
במערכת הדיפלומטית קוראים את המהלך הרוסי כפי שהוא: ניסיון מובהק לחסום גינוי ישיר של איראן. עצם העלאת טיוטה חלופית, שאינה מזכירה את טהרן ולו פעם אחת, מלמדת שמוסקבה אינה מוכנה לאפשר החלטה שתבסס במועצת הביטחון קביעה שלפיה איראן היא האחראית הישירה להסלמה נגד מדינות האזור. מעבר לכך, עצם קיומה של טיוטה רוסית נגדית מחזק את ההערכה שבסופו של דבר, אם ההצעה הבחריינית תועלה להצבעה בנוסח חד וישיר, רוסיה תנסה להפיל אותה - ואם יהיה צורך, גם באמצעות וטו. זו המשמעות המעשית של הקרב שנפתח כעת בניו יורק.
המאבק הזה אינו מתרחש בחלל ריק. בימים האחרונים כבר התברר כי בחריין הפיצה את טיוטת ההחלטה לחברי המועצה ופועלת לגייס לה שותפות-חסות, בין היתר גם מקרב מדינות אירופיות. במקביל מתנהלים מגעים אינטנסיביים סביב ההצעה על רקע מאמץ מפרצי מתואם להציג חזית אזורית אחידה מול איראן, בייחוד לנוכח הפגיעה במדינות המפרץ ובנתיבי השיט האסטרטגיים. גם העובדה שבחריין עצמה מכהנת השנה כחברה לא-קבועה במועצת הביטחון מעניקה לה כלים, נראות ויכולת תמרון דיפלומטית ניכרת יותר מאשר בעבר.
דווקא על הרקע הזה, הקרב על הנוסח בעניין איראן מקבל משנה חשיבות: מבחינת מדינות המפרץ, אם המועצה לא תצליח אפילו לגנות במפורש את התקיפות האיראניות, המסר האזורי יהיה של חולשה בין לאומית מול טהרן. מבחינת מוסקבה, כל החלטה שתסמן את איראן בשמה היא הישג מערבי-מפרצי שהיא מבקשת למנוע.
התרעות פיקוד העורף