אלא שמעבר להתכתשות הפוליטית, המחלוקת נוגעת לליבו של דיון רחב בהרבה: סדרי העדיפויות התקציביים של הממשלה בשנת מלחמה. הכספים הקואליציוניים, שהפכו זה מכבר לסמל של חלוקת משאבים פוליטית במסגרת הסכמים קואליציוניים, חוזרים כעת למרכז הבמה בעיתוי הרגיש ביותר.
מצד אחד, בקואליציה מבקשים להציג חלק ניכר מהם כתקציבים חברתיים, חינוכיים, התיישבותיים ולאומיים, כאלה שנועדו לחזק אוכלוסיות, מוסדות ויוזמות ברחבי הארץ. מצד שני, באופוזיציה ובקרב גורמים מקצועיים נטען כי גם אם חלק מהסעיפים עוסקים במטרות ראויות, עצם ההחלטה לשמר כמעט במלואם את ההסכמים הקואליציוניים בשעה שהמדינה נדרשת להוצאות חירום חסרות תקדים - משקפת כשל עמוק בסדרי העדיפויות.
זהו, למעשה, הסיפור כולו: הממשלה נערכת לאשר חלוקת כספים קואליציוניים בהיקף של חמישה מיליארד שקלים במסגרת תקציב 2026. אלא שבמערכת הכלכלית והפוליטית גוברות הטענות כי הסכום האמיתי גבוה אף יותר, בין היתר משום שחלק מהסעיפים כבר הוטמעו בבסיס התקציב ואינם מוצגים עוד ככספים קואליציוניים במובנם הצר.
כך או כך, אין מחלוקת על כך שמדובר בהיקף נרחב במיוחד - כזה שמעורר מחדש את השאלה אם בשנת מלחמה, כאשר מערכת הביטחון דורשת תוספות עתק, המשק מתמודד עם עלויות כבדות והציבור נקרא לשאת בנטל, נכון להותיר את התקציבים הללו כמעט ללא פגיעה.
הביקורת מתחדדת גם לנוכח ההרכב של חלק מן הסעיפים. בין התחומים שעלו במוקד הדיון הציבורי מצויים תקציבים למוסדות תורניים, מסגרות חינוך חרדיות, תוכניות רווחה מגזריות, מענקים להתיישבות, גרעינים תורניים, פרויקטים במשרד המשימות הלאומיות, מיזמי מורשת ותרבות יהודית, ומסגרות נוספות המזוהות במובהק עם ההסכמים שעליהם נשענת הקואליציה. התומכים במהלך מדגישים כי לצד אלה נכללים גם תקציבים בעלי אופי חברתי מובהק, לרבות תוכניות לנוער, לפריפריה, למתנדבים, למכינות, למיגון ולסיוע לאוכלוסיות מוחלשות. ואולם גם הטענה הזאת אינה מפיגה את המחלוקת, משום שהוויכוח האמיתי אינו מצטמצם לזהותם של סעיפים בודדים, אלא לשאלה אם בכלל ראוי לקיים את מנגנון החלוקה הזה במלואו בתקופה הנוכחית.
עצם ההחלטה הזאת משנה את נקודת האיזון של הדיון כולו. אם עד כה הוויכוח נסב על שאלת הלגיטימיות של הכספים הקואליציוניים בזמן מלחמה, הרי שכעת מצטרפת אליו שאלה כבדה הרבה יותר: מהיכן יגיע הכסף.
זוהי כעת השאלה הפתוחה והמשמעותית ביותר מבחינה פוליטית וכלכלית גם יחד. תוספת של 31 מיליארד שקל לתקציב הביטחון הינו מהלך רחב היקף שמחייב הכרעה של ממש. האם הממשלה תבחר להגדיל את הגירעון ולפרוס את העלות על פני המשק כולו; האם היא תבצע קיצוצים רוחביים במשרדים האזרחיים; האם תנסה לשלב בין האפשרויות; או שמא תיאלץ, לראשונה באופן משמעותי, לגעת גם בכספים הקואליציוניים עצמם.
כאן נמצא גם המוקד הפוליטי הרגיש ביותר מבחינת נתניהו וסמוטריץ'. כל קיצוץ משמעותי בכספים הקואליציוניים עלול לפתוח חזית מול שותפות הקואליציה, שכל אחת מהן רואה בחלקה התקציבי עוגן מרכזי בהסכמים שעל בסיסם הוקמה הממשלה. מנגד, הימנעות מקיצוץ כזה עלולה להחריף עוד יותר את הביקורת הציבורית, במיוחד לנוכח הדרישות המופנות כלפי הציבור המשרת, אנשי המילואים, העסקים, משלמי המסים והמערכות האזרחיות שנדרשות להידוק חגורה. במילים אחרות, השאלה התקציבית הופכת במהירות לשאלה של מנהיגות, של סדרי עדיפויות ושל נכונות פוליטית לשלם מחיר.
התרעות פיקוד העורף