רוצים דוגמאות? יש מספיק לכולם: להכריז שהסרנו את איום חיזבאללה, מבלי שהסרנו אותו. להכריז שהשמדנו את האיום האיראני לדורות, מבלי שהשמדנו אותו. להכריז על "חוק גיוס" שהדבר היחיד שאין בו, זה גיוס. ללכת להליך פיטורי היועצת המשפטית לממשלה, בלי הליך הפיטורים הנדרש על פי הוראות הממשלה עצמה. לבקש חנינה, שאין בה בקשת חנינה (אלא ביטול הליך משפטי פלילי). לחסל את חמאס, שלא יהיה יותר בעזה, בלי לייצר אלטרנטיבה שתחליף אותו. חמאס, אגב, לגמרי בעזה. הרשימה הזו רק מתחילה, תכף נמשיך, אבל יש כאן לא רק טרגדיה וסיפורים קשים, אלא גם אנקדוטה וסיפורים גרוטסקיים.
הוא העלה אתמול ציוץ ובו 10 נקודות הקשורות למלחמה בחיזבאללה. אני מצטט כאן, מילה במילה, את הנקודה מספר 2: "חיזבאללה ספג מכה קשה בחיצי הצפון אבל לא הוכרע. יכולות הירי והנזק שלו היום הן פחותות משמעותית ממצבו ערב המלחמה ולמעשה החזרנו אותו 20 שנה לאחור, מצבא טרור לארגון גרילה".
האם כל האמור לעיל גורע מהקרדיט שמגיע לנתניהו ולממשלתו על ההישגים המופלאים של המלחמה, בחזיתות השונות, ועל מה שקורה כאן בשבועיים האחרונים? לא. מי שמטיל על נתניהו אחריות על 7 באוקטובר, צריך לדעת לתת לו את הקרדיט על כל שאר התאריכים. הבעיה היא, כפי שנכתב כאן גם בשבוע שעבר, נתניהו עצמו. את התור לקרדיט הוא תמיד יעקוף, יזגזג, ימרפק את עצמו למקום הראשון ולא ישאיר שום דבר לבאים אחריו. בתור לאחריות, הוא כלל לא יתייצב.
כך אפשר היה לשמוע ביום רביעי את "סביבתו" מטילה את האחריות לזה שפספסנו את המהירות שבה שיקם חיזבאללה חלק מיכולותיו, על צה"ל, על המוסד, על אמ"ן ועל המן. זה כל כך מדכא, כל כך שקוף, כל כך עלוב, שאי אפשר לא להתפעם. 12 ימים של שיכרון חושים שבהם ווינסטון ביבי שלנו גורף לעצמו את כל מה שהקפלניסטים, האנרכיסטים וכל אלה שהוא מנסה לגרש מכאן בכוח עושים באיראן ובלבנון, וברגע שמשתבש השיבוש הקטן ביותר, הוא מתהפך כהרף עין.
אם אני לא טועה, בצה"ל, כולל חיל האוויר, לא נסחפו באופוריה הכללית ולא הכריזו על "הפלת המשטר" כמטרה ברורה. מדברים על "יצירת תנאים להפלת המשטר". אז מה ההבדל בין עם כלביא מיוני 2025 לשאגת הארי של מרץ 2026? אפשר להשתמש בדימוי רופא השיניים. ביוני, החלו כאבי שיניים טורדניים. הלכנו למוקד חירום, עשו לנו סתימת חירום זמנית. ועכשיו? עכשיו זה הטיפול שורש. השאלה היא אם טיפול השורש הזה יחזיק מעמד ואם כן, לכמה זמן. על השאלה הזו, קשה לענות. לא לכל שאלה יש תשובה נחרצת.
בינתיים, חיל האוויר השיג עליונות אווירית חד־משמעית מעל שמי איראן ומקדיש חלק ניכר מתקיפותיו לניסיון להדביר את השיגורים לכיווננו. ההצלחה משמעותית, אבל לא מוחלטת. אמ"ן, בעבודה מזהירה, הצליח לבנות באיראן "בנק מטרות" איכותי עצום. טרם המלחמה חולק הבנק הזה לשלוש קבוצות: המטרות ההכרחיות, שאסור לסיים את המלחמה בלי השמדתן, המטרות החיוניות והמטרות החשובות. אם אני מבין נכון, רוב המטרות ההכרחיות כבר הותקפו. בשתי הקבוצות האחרות נותרו עוד מטרות. התעשייה הצבאית האיראנית היא אירוע עצום, בממדים מעבר לכל דמיון. לוקח זמן לפגוע בכל זה, אבל הקצב מהיר מאוד והתוצאות טובות.
מבחינת הפעילות שלנו, בתוך מה שמוגדר כ"ימים", אפשר להגיע למיצוי רוב המטרות. מתי נחצה את קו פרשת המים שלא יאפשר התאוששות מהירה? זה תלוי גם באמריקאים, במה שהם יעשו בינתיים, ועד מתי. אם לצה"ל וחיל האוויר ישנן גם אפשרויות המוטוריקה העדינה בפעולה באיראן, הרי שהאמריקאים הם האגרוף. ישראל דוקרת, אמריקה רומסת. למרות הצהרותיו התכופות והמתחלפות של הנשיא טראמפ, המכונה הצבאית האמריקאית, מרובעת וממושמעת, ממשיכה להתגלגל. נושאת מטוסים שלישית בדרך, מפציצים נוספים מגיעים, הקצב של האמריקאים עולה כל הזמן. שלנו, יכול להתחיל לרדת. כלים שלובים, מתואמים וקטלניים.
כל הזמן הזה, צריך להמשיך לתחזק את העליונות האווירית מעל איראן. היא לא מובנת מאליה. האיראנים לא מרימים ידיים. הם נלחמים, מפיקים לקחים, מנסים לשגר טילי קרקע־אוויר לעבר מטוסינו, מנסים לשבש, מנסים להמשיך לשגר טילים לכל עבר, ומדי פעם מצליחים. המשימה סיזיפית אבל בניגוד לסיזיפוס, לנו יש סיכוי לעמוד מתישהו על ראש הגבעה ולהירגע. בינתיים, אפשר להתגאות במה שהושג עד כה.
ואם נחזור לשאלה איך זה ייגמר, התשובה בלתי נמנעת: מי שיחרצו את דינה של השאלה הזו הם האמריקאים. אם ארה"ב לא תמשוך את ידיה מהאזור לאחר שהמלחמה תסתיים, אם חלקים מהארמדה יישארו כאן, אם על איראן יוטל מצור ימי ואווירי כולל, אם הסנקציות יהודקו עוד יותר וכל החורים ייסתמו, יש בהחלט מצב שיהיה לאייתוללות קשה להתאושש ואפילו לשרוד לאורך זמן בשלטון.
ואף שאנחנו במלחמה היסטורית כבר כמעט שבועיים, הממשלה הזו ממשיכה בשלה. בשבוע שעבר, כשהיועצת המשפטית לממשלה העזה למסור לבג"ץ את חוות דעתה בעניין כהונת איתמר בן גביר במשרד לביטחון לאומי, השופרות פצחו בצווחות שבר והוצא מכרז רשמי על ראשה, כולל העלאת רעיונות לשגר לכיוונה מפציצי B2 אמריקאיים (זה נאמר באמת). אבל כשהקמפיין המטורלל לביטול משפט נתניהו נמשך, כולל הפצצות שטיח נרחבות על הנשיא הרצוג, אין בעיה. וכשהכנסת מחדשת את דיוניה כדי להמשיך להסתער על מה שנותר ממערכת המשפט ומהתקשורת, תוך כדי אותה "מלחמה היסטורית", זה לגמרי מותר.
ועוד לא דיברנו על התועבה הגדולה מכל, השרץ שאין שום דרך להכשירו, הלא הם המיליארדים הקואליציוניים שהועברו באישון לילה מקופת המדינה, כלומר הכיס שלנו, לקופת האינטרסנטים, הבוזזים, המגזרים השונים שרובם לא יצרניים, המשתמטים, החרדים, החרד"לים ושאר קהלים שלא רואים שום דבר בעיניים, חוץ מעטיני שפע. "קרן העושר", שאמורה לחלק את כספי הגז ולהקדיש אותם לעתיד ילדינו, מולאמת מול עינינו לטובתם.
לא מדובר בכניעה הרגילה של הקואליציה לחרדים, גחמותיהם וגמ"חיהם. זה מעבר לזה. המלחמה הזו, וקודמותיה, הוכיחה לנו מעל כל צל של ספק שהדבר שמחזיק אותנו כאן מעל כולם זו הטכנולוגיה. המודיעין, הסייבר, האקזיט של WIZ וכו'. והממשלה? היא עושה הפוך. במקום לתקצב את כיסי המצוינות האלה, במקום לתגבר את המגדלור, שסופג אש מכל כיוון, במקום להכריז על השקעה עצומה בטכנולוגיה, בסייבר, בבינה מלאכותית ובהייטק, במקום להקדיש כספים להחזרת מוחות גולים ארצה והקמת מרכזי מצוינות חדשים, הם מזרימים את המיליארדים שאסף רפפורט וחבריו מכניסים לקופה, היישר לכיסי החרדים ושאר הבטלנים.
צריך להדגיש כאן שלמרות לא מעט נבואות זעם, ההייטק הישראלי לא עצר בשנים האחרונות. להפך. מספר האקזיטים המריא, הכסף זורם לכאן בכמויות, כולם מחפשים את המוח הישראלי, את היצירתיות, את הכישרונות. אבל כדי שזה גם יישאר כאן, צריך להשקיע. בעיקר בחינוך. צריך שיהיו כאן מספיק תלמידים שמסוגלים להבין בינה מלאכותית וכימיה ופיזיקה ומתמטיקה. צריך להרחיב את המעגל ולהחדיר את כל זה גם לפריפריה, ולא רק למרובע שבין שרונה לרעננה. כן, גם לחרדים. זה מצריך גם חוק גיוס אמיתי וחלוקת משאבים נכונה. ומה עושה הקואליציה? מעבירה את הכסף למקומות ההפוכים. לאלה שמתרחקים מכל זה, משקצים את זה, בזים לזה.
המדינה השבוע השקיעה מיליארדים בבתי ספר חרדים שעושים הכל כדי שהתלמידים לא ילמדו מתמטיקה, אנגלית ופיזיקה (וכן צריך ללמוד תורה וגמרא, אבל אי אפשר להיות מעצמה טכנולוגית בלי שכולם ילמדו מתמטיקה ואנגלית, זה מאוד פשוט). והשקיעה מאות מיליונים בישיבות, במקום בגיוס 1,000 מורים למדעים ו־1,000 מורים לאנגלית שחסרים בדחיפות למערכת. והשקיעה עשרות מיליונים בעידוד חרדים לא להתגייס ("מניעת נשירה מישיבות"), במקום להשקיע בחינוך בפריפריה (הסיכוי של תלמידה בקריית שמונה או בירוחם להשיג בגרות במדעי המחשב נמוך פי עשרה מתלמיד במרכז). זו קואליציה פושעת. לא פחות.
ישראל בתוך מלחמה שנמשכת כבר שנתיים וחצי. אין חזית שבה לא נלחמנו. אין טראומה שלא עברנו. אלפי נרצחים והרוגים, עשרות אלפי פצועים, חבלי ארץ מפונים, יישובים נטושים, עשרות, אם לא מאות אלפים בפוסט־טראומה. הממשלה מכריזה על קיצוץ רוחבי של 3% בתקציב, כדי לממן את המלחמה.
במהלך הלילה ההוא, בעודה בוזזת את קופת המדינה, את הכסף שמכניסה לכאן זיעת אפינו, את המיליארדים של ההייטק, הטכנולוגיה והתעשיה הישראליים, הודיעה הקואליציה לראשי הרשויות בגבול הצפון שהקיצוץ של 3% בתקציב חל גם עליהם, וגם על תקציב שיקום הצפון ("תנופה לצפון"). אני מניח שאת ההודעה הזו קיבלו תושבי הצפון בעודם ממשיכים לרוץ בין הממ"דים למקלטים. אין להם שם, בצפון, את זמן ההתרעה שיש במרכז. אין להם הודעה מקדימה. עכשיו יש להם גם טילי קורנט בכינון ישיר.
תחשבו רגע על השמות המפוארים והבומבסטיים שהממשלה הזו ממציאה למחדליה. "מלחמת התקומה", למשל. "תנופה לצפון". ובמבחן המציאות? התנופה יכולה לחכות. בעודם רצים מממ"ד לממ"ד, בין אזעקה לאזעקה, נאלצו ראשי הרשויות בצפון להבין, פעם נוספת, שהם בסוף התור. קודמים להם קבוצות האינטרסים, המגזרים הלא ציוניים ושאר טפילי הקואליציה. דוד אזולאי, ראש מועצת מטולה, הגדיר את זה פשוט: "עצוב. אנחנו כנראה אזרחים סוג ב'".
אפשר להתפוצץ, ואם אתם גרים בצפון, אז אפשר להתפוצץ פעמיים כי הם באמת מופצצים באינטנסיביות מאז חזר חיזבאללה מהמתים ונכנס למלחמה. ח"כ נעמה לזימי השוותה קצת סכומים, כדי שתקבלו פרופורציות: בחינוך הילדים שלנו (ממלכתי וממלכתי־דתי) יש קיצוץ של 187 מיליון שקל, מול תוספת קואליציונית של 55 מיליון שקל ל"מוסדות תורניים בחו"ל", ותוספת של 50 מיליון ל"הגדלת סבסוד צהרונים ברשתות החרדיות", ותוספת של 56 מיליון ל"חיזוק הזהות היהודית במשרד ההתיישבות".
הלאה: בבריאות שלנו מקצצים 100 מיליון שקל, מול תוספת קואליציונית של אותו סכום בדיוק, 100 מיליון, לחטיבה להתיישבות. ברווחה מקצצים 92 מיליון שקל, מול תוספת של 50 מיליון למרכיבי ביטחון בהתיישבות הצעירה ו־34 מיליון לתרבות יהודית ברשויות המקומיות במשרד ההתיישבות. בתעסוקה: קיצוץ של 44 מיליון שקל, מול תוספת של 45 מיליון ב"סיוע לרשויות מקומיות בשמירה על שטחי C במשרד להתיישבות". במדע ובתרבות קיצוץ של 60 מיליון, מול תוספת קואליציונית של 77 מיליון לתמיכה בתרבות יהודית חרדית במשרד החינוך. שימו לב לזה: קיצוץ בהשכלה הגבוהה של 50 מיליון שקל, מול תוספת של 49 מיליון ל"מניעת נשירה מישיבות".
וזה לא נגמר כאן. זה לא נגמר בכלל. כי עוד התברר אתמול שהם בוזזים לא רק את אוצר המדינה ואת משלם המיסים, אלא גם את "קרן העושר", שבה אמורים להתרכז רווחי הגז, וכספיה אמורים להיות מושקעים בשקיפות לטובת עתיד אזרחי המדינה. נתונים שנחשפו מראים שמיליוני שקלים מקרן העושר הועברו לעמותות שעיסוקן הכללי הוא הפצת תורה. היועמ"שית של הכנסת, שגית אפיק, קבעה שמדובר בהפרה של החוק. אבל את מי מעניין החוק? בטח לא את הקואליציה הזו. היא בוזזת כל מה שנקרה בדרכה.
קצרה היריעה מלתאר מה שמתחולל כאן. אין דין, אין דיין, אין איזונים או בלמים כלשהם. אכול, שתֹה ובזוז כי מחר בחירות. הקואליציה הזו איבדה את שאריות הלגיטימציה שלה ב־8 באוקטובר 2023, אבל במקום לפטר את עצמה ולהיעלם, החברים צופפו שורות ודבקו זה בזה עד הרגע האחרון. זה לא מפתיע. בצלאל סמוטריץ' יכול להיות שר אוצר פעם נוספת אולי בגלגול הבא. צריך לקוות שגם בן גביר בסיטואציה דומה. והחרדים, אלה מבינים את מצבם אבל לא מסוגלים לוותר על "קרן העושר" הפרטית שלהם, שזה אנחנו. עד השנייה האחרונה, עד השקל האחרון, עד טיפת הזיעה האחרונה שלנו. שלא לדבר על הדם.
כי מה שקורה כאן מאז 7 באוקטובר די פשוט: יש ציבור שנושא בנטל, שמשלם מחיר, שמלקק את פצעיו, שעובד, שמשרת, שמתגייס, שנהרג ונפצע ומכניס לקופת המדינה כמה כסף שהוא יכול ונלחם בציפורניים להישאר בחיים, להישאר אופטימי ולהישאר עם הראש מעל המים. ויש קואליציה שמבחינתה אנחנו בכלל בהילולה. ולראיה, יש כבר אגף הילולות.
התרעות פיקוד העורף