היכולת להפעיל עוצמת תקיפה כה גבוהה נובעת, לפי הדיווח, משיפור משמעותי ביכולת לאתר מטרות במהירות ובדיוק. מערכות תוכנה מתקדמות, ובמידה מוגבלת גם כלים מבוססי בינה מלאכותית, מאפשרים כיום לצבאות לייצר "בנק מטרות" רחב ולעבד מידע מודיעיני בקצב מהיר בהרבה מבעבר.
תוכנה שמייצרת מטרות
מרכז הפעילות האמריקאי לניהול התקיפות נמצא במפקדת פיקוד המרכז האמריקאי (CENTCOM) בטמפה שבפלורידה. שם נבנה מאגר של אלפי מטרות פוטנציאליות המבוסס על צילומי לוויין, מודיעין אותות ומקורות נוספים. בשלב הבא מחליטים מומחי חימוש איזה סוג נשק מתאים לכל יעד - למשל פצצות חודרות בונקרים למטרות תת-קרקעיות או חימוש מונחה GPS למבנים. עורכי דין צבאיים בוחנים את חוקיות התקיפה, אך ההחלטה הסופית נותרת בידי המפקדים.
מערכת מרכזית בתהליך היא Maven Smart System, שפותחה בעיקר על ידי חברת הטכנולוגיה האמריקאית Palantir. המערכת משלבת מידע ממקורות פתוחים, כמו רשתות חברתיות, עם מודיעין מסווג מלוויינים וממערכות האזנה. לדוגמה, אם אזרח באיראן מדווח בטלגרם כי ראה משגר טילים באזור מסוים, המערכת יכולה לחבר את המידע הזה עם נתונים מלוויינים שמזהים שידורי רדיו צבאיים. כך ניתן לזהות מטרה, לבחור עבורה אמצעי תקיפה מתאים ולהעריך את תוצאות התקיפה לאחר מכן.
לדברי גורמים צבאיים שצוטטו בדיווח, תהליך של תכנון תקיפה שביצועו היה דורש בעבר עשרות אנשי צוות ועשרות שעות עבודה יכול כיום להתבצע בתוך דקות ספורות. אחד הגנרלים האירופים הגדיר את השינוי כמעבר מיכולת לפגוע בכעשר מטרות ביום לכ-300 – ואף לשאיפה להגיע בעתיד ל-3,000 מטרות ביום.
"בנק מטרות" עצום של ישראל
גם ישראל פיתחה מערכות דומות, אם כי שונות טכנולוגית, שאפשרו לה להרחיב משמעותית את היקף בנקי המטרות שלה. לפי הדיווח, מתכננים אמריקאים הופתעו כאשר עמיתיהם הישראלים הציגו בתחילת המלחמה מאגר של אלפי מטרות באיראן – כולל בסיסים צבאיים, משגרי טילים, מפעלים צבאיים, בתי בכירים ומתקני תשתית.
שורשי השיטה הישראלית מגיעים עוד למלחמת יום הכיפורים ב-1973, כאשר חיל האוויר החל לפתח מערכות מתקדמות לאיתור והשמדת מערכי טילי נ"מ. השיטה הורחבה בהמשך לכלל המטרות האפשריות לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006, אז התלוננו מפקדים כי "בנק המטרות נגמר" לאחר שבועות של לחימה.
האתגר: קצב התקיפות
למרות שהמערכות המודרניות מסוגלות לצמצם פגיעה באזרחים בכל תקיפה בודדת, קצב התקיפות הגבוה יוצר אתגר חדש. ככל שכמות המטרות שמייצרות מערכות מחשב גדלה, כך גדל גם הסיכון לטעויות אנוש או למידע מודיעיני מיושן. לדברי גורמים המעורים בתחום, אחת הבעיות היא שמבנים ששימשו בעבר מטרות צבאיות עשויים להפוך עם הזמן למבני מגורים – אך אם המידע לא עודכן, הם עלולים להישאר ברשימות התקיפה.
התרעות פיקוד העורף