בהחלטתו היום בג"צ מבקר את סמכות הוועדה "הציפה ליקוי חמור בכתב המינוי של הוועדה, שכן בשונה מוועדות חקירה ובדיקה קודמות שפעילותן הייתה עלולה להשפיע על הליך פלילי תלוי ועומד כתב המינוי הפעם נעדר מנגנוני תיאום ובקרה הולמים בין הליכי הוועדה לבין ההליכים הפליליים שעלולים להיפגע מעבודתה. הדברים מקבלים משנה חשיבות נוכח הפוטנציאל כי עבודת הוועדה תשפיע על מספר רב של תיקים תלויים ועומדים".
בפסק הדין צוין כי חרף ניסיונותיו הממושכים של בית המשפט לקדם מתווה פשרה שיאפשר את פעילות הוועדה תוך מתן גישה לתיקים סגורים בלבד – להבדיל מתיקים תלויים ועומדים, (כפי שרצה לוין) שניהולם עלול להיפגע כתוצאה מעבודתה – הודיעו חברי הוועדה על התפטרותם. בנסיבות אלה, נקבע כי התייתר הצורך בהמשך בירור העתירה, ומשכך דינה להימחק.
במוקד העתירה נגד הממשלה והשר לוין, עמדו טענות לפגמים מהותיים שנפלו בהחלטה על הקמת הוועדה ובמנדט הרחב שניתן לה. החשש המרכזי שהועלה בעתירה נגע לאפשרות כי פעילות הוועדה תוביל לפגיעה חמורה בתיקים פלילים תלויים ועומדים, תוך שיבוש מהליכי חקירה ומשפט ופגיעה בטוהר ההליכים.
עוד נטען כי שר המשפטים והממשלה, כגורמים פוליטיים, כלל לא היו מוסמכים להעניק לוועדת הבדיקה סמכויות המאפשרות בחינת תיקים תלויים ועומדים; וכי עיתוי הקמת הוועדה נקבע ממניעים זרים, על רקע ההליכים הפליליים בעניינו של ראש הממשלה.
ההליך הסתיים - אך שאלת השימוש ברוגלות נותרה פתוחה
פסק הדין עמד על הפערים בין הצדדים לעתירה. כך, היועצת המשפטית לממשלה (והמשטרה), כמו העותרים, סברה כי יש להכריז על בטלות כתב המינוי בשל הליקוי החמור שנפל בו ולחזור בחזרה "לשולחן השרטוטים". מנגד, הוועדה, בתמיכת שר המשפטים והממשלה, סברה כי ניתן לרפא את הפגם באמצעות מגבלות שונות שתיטול הוועדה על עצמה, ומבלי להגביל את נגישותה לתיקים תלויים ועומדים.
על רקע פערים אלה, עמד בית המשפט העליון בהרחבה על המאמצים הממושכים שנעשו מצדו לגשר בין עמדות הצדדים. הצעות הפשרה שהעלה בית המשפט היו מבוססות כולן על העיקרון שיתאפשר לוועדה לקבל מידע ביחס לכל התיקים הסגורים בהם נעשה שימוש ברוגלות – מגוון רחב מאד של תיקים, המהווים יחדיו נתח משמעותי ביותר מכלל התיקים הרלוונטיים - וזאת בשונה מן הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה וכוון להפסקת פעילות הוועדה באופן גורף. הערכת בית המשפט הייתה כי מידע זה יאפשר את קידום ליבת פעילותה של הוועדה בבדיקת השאלות המערכתיות שהונחו לפתחה, מבלי לפגוע בהתנהלותם של תיקים שעודם תלויים ועומדים.
ואולם, חרף מאמצים אלה, הודיעו חברי הוועדה – יום אחד בלבד לאחר שהועברה אליהם הצעת הפשרה האחרונה מטעם בית המשפט – על התפטרותם, ובחרו שלא להמשיך בניסיונות לגבש מתווה מוסכם ואף לא לעמוד על מתן פסק דין לגופה של העתירה. בנסיבות אלה נקבע כי אף שהסוגיות שהועלו בעתירה טרם לובנו במלואן, עם התפטרות חברי הוועדה אין עוד תוחלת מעשית בהמשך בירור העתירה במתכונתה הנוכחית. לפיכך הורה בית המשפט על מחיקת העתירה.
לבסוף, פסק הדין עמד בקצרה על כך שההליך דנן האיר זרקור על הצורך הממשי והדחוף בהסדרה מקיפה ועדכנית של סוגיית השימוש ברוגלות ובאמצעי מעקב טכנולוגיים מתקדמים בידי רשויות האכיפה. הודגש כי השימוש באמצעים אלה טומן בחובו מתח מובנה: מחד גיסא, תרומתם האפשרית למאבק בפשיעה חמורה ומתוחכמת ולשמירה על ביטחון הציבור; ומאידך גיסא, החשש לפגיעה ממשית בזכויות יסוד אם ייעשה בהם שימוש בלתי מבוקר. מתח זה, כך צוין, מחייב הסדרה משפטית זהירה ומושכלת שתבטיח איזון הולם בין צורכי האכיפה לבין ההגנה על זכויות הפרט.
התרעות פיקוד העורף