ב"אל-אחבאר" מציינים כי צה"ל עבר לשיטת פעולה המכונה "הגנה התקפית", המתמקדת ב"ציד" שיטתי של פעילי כוח רדואן ופגיעה בתשתיות איכותיות. עם זאת, נטען כי הכלכלה ומשק האנרגיה הישראלי, ובמיוחד אסדות הגז בים התיכון, נמצאים תחת איום כבד במקרה של מלחמת התשה ממושכת.
לפי הניתוח, טבע השטח הלבנוני המבוצר, רווי המנהרות, משגרי הנ"ט והשימוש המסיבי בכטב"מים, מאלץ את הצבא הישראלי להעדיף מערכה הגנתית-התקפית מוגבלת. הדיווחים מהשטח מצביעים על כך שחיכוך משמעותי כבר מתנהל בצירים כמו עיתרון, א-טייבה, קוזח, בית ליף וא-לבונה, לצד מאמץ ישראלי לבסס אחיזה במרחב אל-חיאם, בניסיון להרחיק את האיום מבלי לשקוע עמוק מדי בבוץ הלבנוני.