במסמך שהגיע לידי מעריב נכתב כי מאז תחילת המבצע שוגרו לעבר ישראל מאות טילים וכלי טיס בלתי מאוישים, שיצרו עשרות זירות נפילה ברחבי הארץ. חלק מהטילים הללו פועלים באמצעות מנועי דלק נוזלי, המוזנים משני סוגי חומרים: דלק מחזר, המשמש מקור האנרגיה לבעירה, ומחמצן המספק את החמצן הדרוש לתהליך השריפה במנוע הטיל. מערכות אלה אופייניות בעיקר לטילים גדולים, הכוללים מכלי דלק ומחמצן, משאבות, צנרת ומערכות בקרה מורכבות.
המסמך מפרט כי הדלקים הרקטיים מוגדרים כחומרים מסוכנים, וכי קיימים כמה סוגים מרכזיים של חומרים העלולים להימצא במערכות ההנעה של הטילים. בין החומרים נמצאים דלקים ממשפחת ההידרזינים, הידועים כחומרים נדיפים ודליקים במיוחד. חשיפה לחומרים אלה עלולה לגרום לגירוי בעיניים ובעור, לפגיעה במערכת הנשימה המתבטאת בשיעול ובקוצר נשימה, וכן לפגיעה נוירולוגית הכוללת כאבי ראש, ישנוניות, בלבול ואף פרכוסים. במקרים מסוימים תיתכן גם פגיעה מערכתית רחבה יותר.
קבוצה נוספת של חומרים המוזכרת במסמך היא דלקים פחמימניים, כמו אלכוהול, נפט ונגזרותיהם. חומרים אלה עלולים לגרום לגירוי בדרכי הנשימה ולדיכוי של מערכת העצבים המרכזית. לצד הדלקים עצמם מצויים גם המחמצנים, הכוללים חומצות חזקות וחומרים מחמצנים כמו חומצה חנקנית מעשנת, תחמוצות חנקן, פלואור נוזלי וחמצן נוזלי. חומרים אלה משתייכים לרוב למשפחות חומרים מאכלים ומגרים מאוד לעור, לעיניים ולדרכי הנשימה.
על פי המסמך, אחד הסיכונים המרכזיים בחשיפה לחומרים אלה הוא מהלך הרעלה דו־שלבי. לעיתים הסימנים הראשוניים עשויים להיות קלים יחסית, אך לאחר תקופה לטנטית עלולה להופיע החמרה משמעותית, כולל בצקת ריאות שאינה קשורה ללב ופגיעה ריאתית מתמשכת.
במד״א מדגישים כי הסיכוי להיתקל בכמויות משמעותיות של חומרים מסוכנים בזירת נפילה אינו גבוה, אך האפשרות קיימת, משום שלא ניתן לדעת כמה חומר נותר במנוע הטיל או בשברי היירוט לאחר הפגיעה. בחלק מהמקרים ניתן לזהות דליפה של גז או נוזל מהמכלים, ולעיתים אף לחוש ריח חריף של חומצות עוד לפני ההגעה לזירת האירוע.
הנחיות מד״א לצוותי החירום כוללות זיהוי מוקדם של סימני חשיפה לחומרים מסוכנים. בין הסימנים המחשידים בזירה: נוזל שנשפך לקרקע, ענן או עשן צבעוני, ריח חריף או חריג, וכן נפגעים המפגינים סימני חשיפה כימית כמו גירוי בעיניים, שיעול, קוצר נשימה, גירוי בעור או כוויות. במקרים חמורים יותר עלולים להופיע שינוי במצב ההכרה, בלבול או פרכוסים. פגיעה סביבתית בצמחייה או בבעלי חיים עשויה אף היא להוות סימן לחשיפה לחומרים מסוכנים.
לצוותי ההצלה הונחו לפעול בזהירות מיוחדת בזירות שבהן קיים חשד לחשיפה לחומרים כימיים. עליהם לחבור לכוחות החבלה, המשטרה, שירותי הכבאות ופיקוד העורף ולפעול בהתאם להנחיות המקצועיות שלהם. במקרה של חשד לאירוע חומרים מסוכנים יש לעדכן מיד את המוקד המבצעי ולפעול לפי נהלי טיפול באירועי חומ״ס.
במד״א מציינים כי ציוד המיגון הקיים ברכבי ההצלה, כולל ערכות מיגון ייעודיות, מספק הגנה מסוימת לצוותים במידת הצורך. עם זאת, ההנחיה המרכזית לצוותים היא להימנע ככל האפשר ממגע ישיר עם מנועי טילים או חלקיהם, ולשמור על ערנות לסימנים המעידים על דליפה או נוכחות חומרים מסוכנים.
גורמי רפואה מעריכים כי מרבית האירועים לא יכללו חשיפה משמעותית לחומרים רעילים, אך עצם האפשרות לחשיפה לדלקים רקטיים מחייבת מוכנות רפואית והכשרת צוותים לזיהוי מוקדם של הרעלה כימית ולטיפול בנפגעים.
התרעות פיקוד העורף