עוד אמר: "החתירה תחת עצם הרעיון של מערכת דינים שווה ושוויונית, המחייבת את כל אחד ואחת מתושבי המדינה. המסר הוא פשוט: אם החוק אינו שווה לכולם, החוק אינו שווה כלום".
הנציב בהחלטתו כתב כי לא מצא מקום לבקש את תגובת הנשיא לתלונה זו אלא לדחות אותה.
ראשית ציין הנציב כי "דברי הנשיא המצוטטים בתלונה מדברים על אישי ציבור ועל החשיבות של תחולת מערכת הדין על כל אחד ואחת מתושבי המדינה והנשיא לא הזכיר בציטוטים אלה את הרפורמה המשפטית או את הממשלה. ניתן לומר, כי משעה שהדברים נוסחו באופן שבו נוסחו, על דרך הכלל, אין למצוא בהם פסול כלשהו. אדרבא, יש להניח, כי אף המתלונן עצמו לא יהין לחלוק על החשיבות שבקיום פסקי דין ועל תחולת החוק באופן שוויוני על הכל, בין אם מדובר באזרח מן השורה ולא כל שכן על שעה שמדובר באיש ציבור".
עוד ציין הנציב כי "במענה לתלונות קודמות, שעניינן היה דברי הנשיא בראיון רדיופוני (ככל הנראה הכוונה לריאיון בכאן 11) ציין הנשיא עמית, בין היתר, כי דבר שבשגרה הוא שנשיא בית המשפט העליון נושא דברים באירועים פומביים, מתוקף תפקידו המוסדי, ובמסגרת זו הוא רשאי - ואף נדרש - להתייחס לנושאים הכרוכים בתפקידיה ובמעמדה של הרשות השופטת. זאת, גם כאשר יש בכך משום הבעת ביקורת על נושא המצוי לפתחה של הרשות המבצעת או המחוקקת".
קולה הסביר כי עמדו על כך נציבים קודמים, בציינם: "כמי שעומדת בראש המערכת השיפוטית, הרשות נתונה בידי הנשיאה להביע את דעתה על מגמה, שאינה ראויה להשקפתה, לפגוע בסמכויותיו של בית המשפט העליון, אף שנושא זה שנוי במחלוקת ציבורית. מחלוקת ציבורית כשלעצמה אינה משמשת מחסום בפני הנשיאה להביע דעה בעניין שכל כולו נוגע למעמדה של המערכת עליה היא מופקדת".
"מכאן, שבידי הנשיא היה להתבטא כפי שהתבטא, אף אם יטען כי דבריו עוסקים בנושא השנוי במחלוקת ציבורית, לשיטת המתלונן". לכן נדחתה כאמור התלונה.
התרעות פיקוד העורף