בפתח דבריו פתח בתפילה ואמר: "בשם אללה הרחמן והרחום. הופך הלבבות והעיניים, מנהל הלילות והימים, משנה המצבים והנסיבות - שנה את מצבנו לטוב ביותר".
בהמשך בירך את העם האיראני ואת העולם המוסלמי, אך הדגיש את המחיר הכבד של התקופה: "אני מברך את כל בני העם על שני החגים… ובמקביל מביע תנחומים לכל משפחות השהידים של המלחמה השנייה שנכפתה, הפיכת ינואר, המלחמה השלישית שנכפתה, ושאר השהידים". חמינאי טען כי איראן חוותה בשנה האחרונה שלושה עימותים מרכזיים: "בשנה האחרונה, עמנו היקר חווה שלוש מלחמות צבאיות וביטחוניות".
על המלחמה הנוכחית אמר: "המלחמה השלישית היא המלחמה שאנו נמצאים בעיצומה… האויב דמיין שאם יחסל את ראש המערכת ודמויות צבאיות בכירות, ייצור פחד וייאוש ויגרום לכם לעזוב את הזירה. אך בחודש הקדוש הזה שילבתם בין הצום לבין הג'יהאד ויצרתם קו הגנה רחב וחזק בכל רחבי המדינה".
לדבריו, התגובה האיראנית יצרה בלבול בצד השני: "כך הנחתתם עליו מכה מבלבלת, עד שהחל להשמיע אמירות סותרות ודברי הבל רבים - סימן לחולשה ולבלבול". חמינאי הדגיש את חשיבות האחדות הפנימית ואמר: "כתוצאה מהאחדות המדהימה שנוצרה ביניכם, למרות כל ההבדלים - נוצר שבר אצל האויב. יש לראות בכך ברכה מיוחדת מאללה".
בנוגע לזירה האזורית, ניסה לשדר מסר כפול - מצד אחד קריאה לשיתוף פעולה, ומצד שני האשמות כלפי ישראל: "התקיפות נגד טורקיה ועומאן לא בוצעו על ידי כוחות הרפובליקה האסלאמית… זהו תכסיס של האויב הציוני בשיטת דגל כוזב, שנועד ליצור סכסוך בין איראן לשכנותיה".
עוד קרא לחיזוק היחסים האזוריים: "אני קורא לשתי המדינות האחיות, אפגניסטן ופקיסטן, לשפר את יחסיהן… ואני מוכן לנקוט בצעדים הנדרשים לשם כך". לסיום, הביע תקווה לעתיד: "אני מקווה שהשנה תהיה שנה מלאה בניצחונות ובהקלה רוחנית וחומרית עבור עמנו, שכנינו והאומה המוסלמית - אך לא עבור אויבי האנושות".
בנוסף לדברים, חמינאי הקדיש חלק נרחב מנאומו גם לממד הדתי והרוחני של התקופה, תוך חיבור בין חודש הרמדאן, ליל הגורל וחג עיד אל-פיטר. לדבריו, מדובר בזמן שבו "הלבבות פנו אל העולם העליון" והעם "קרא לאל הרחום", והוא הביע תקווה כי הבקשות ל"ניצחון, רווחה וברכה" כבר נענו או ייענו בקרוב. הוא הוסיף כי הפרידה מחודש הרמדאן היא רגע טעון וכואב, אך במקביל יש לקבל את חודש שוואל "בחשש ובתקווה" להמשך חסדי האל.
בהמשך התייחס גם לממד החברתי של חג הנורוז, וציין כי מדובר בשנה הראשונה שבה "המנהיג השהיד ושאר השהידים אינם בינינו". הוא הדגיש את כאבן של משפחות ההרוגים, אך במקביל קרא לשמר את מסורת הביקורים והמפגשים, ואף הציע כי הקהילות יפתחו את מפגשי השנה החדשה בהוקרה לשהידי כל אזור. לצד זאת, הזכיר כי תקופת האבל הרשמית שקבעה הממשלה עדיין בתוקף, ושמירה עליה "היא חלק מגדולתה של המערכת והמדינה".
חמינאי התייחס גם לפעילות האזרחית בתוך איראן, והחמיא לאזרחים ולגופים שפעלו בתקופה האחרונה מעבר לחובתם. הוא ציין במיוחד "יחידות ייצור ציבוריות ופרטיות" וכן נותני שירותים שפעלו לטובת הציבור, לעיתים ללא תמורה, ואמר כי תופעות אלו מבטאות את חוסנה של החברה האיראנית.
בהיבט התודעתי, הזהיר מפני פעילות תקשורתית של האויב, שלדבריו מנסה "לערער את האחדות הלאומית ואת הביטחון הלאומי באמצעות פגיעה במוחות ובנפשות". הוא קרא לכלי התקשורת בתוך איראן, על אף חילוקי הדעות ביניהם, "להימנע מהדגשת חולשות", שכן הדבר עלול לשרת את מטרות האויב.
עוד חשף חמינאי כי הוא מקפיד להאזין ישירות לציבור, ואף תיאר כיצד נהג לנסוע במונית בטהרן באופן אנונימי כדי לשמוע שיחות אזרחים. לדבריו, שיטה זו הייתה "טובה יותר מסקרים רבים", והוא ציין כי למד רבות מהביקורת הציבורית, בעיקר בנושאים כלכליים וניהוליים. הוא הוסיף כי על בסיס הדברים שנשמעו, יחד עם מחקרים נוספים, גובש מתווה פעולה שאמור להיות מיושם בקרוב.
לבסוף, הרחיב גם על מדיניות החוץ של איראן והדגיש את חשיבות היחסים עם מדינות האזור. מעבר לשיקולי שכנות, ציין גם גורמים דתיים, תרבותיים ואסטרטגיים משותפים. הוא הדגיש במיוחד את חשיבות הקשרים עם מדינות במזרח, והביע יחס חיובי לפקיסטן, תוך אזכור הקשר ההיסטורי והרגשי של הנהגת איראן אליה. בתוך כך קרא לשיפור היחסים בין פקיסטן לאפגניסטן, והבהיר כי איראן מוכנה לסייע בכך.
התרעות פיקוד העורף