"רשלנות שזועקת לשמיים": המחדל שמשאיר את ישראל בלי הגנה מטילים | יצחק בריק

פערים ביירוט, פערי העלויות והאיום המתפצל מחזירים למוקד את השאלה אם ישראל שגתה כשלא קידמה בזמן לייזר עוצמתי להגנת העורף

יצחק בריק צילום: יוסי אלוני
יירוטים בצפון | צילום: TPS

מדובר באחת הסוגיות המורכבות ביותר בניהול המערכה הרב-שכבתית של ישראל, והוויכוח נוגע בלב האיזון שבין יעילות מבצעית לבין כלכלה חימושית. הוויכוח מתמקד בשאלה איזו מערכת צריכה ליירט טילים בליסטיים (בדגש על טילים לטווח בינוני או כאלו הנושאים ראש קרבי מתפצל), והוא מתחלק לשני מחנות עיקריים:

הטיעון המבצעי-מקצועי: עדיפות ל"חץ" (יירוט בשכבה הגבוהה)

הסיכון לנזק ממש גדל. שריפה פרצה בבניין במרכז הארץ בעקבות נפילת שבר יירוט
הסיכון לנזק ממש גדל. שריפה פרצה בבניין במרכז הארץ בעקבות נפילת שבר יירוט | צילום: רשתות חברתיות, שימוש לפי סעיף 27 א'

הטיעון הכלכלי-לוגיסטי: ״כלכלת חימושים" ומלאים

מנגד, עומד הדרג שצריך לנהל מלחמה ארוכה עם משאבים מוגבלים, והוא מעלה שאלות קשות על עלויות.

עלות שליחת קרן לייזר שלו היא מספר דולרים ספורים, במקום טיל חץ שעלותו מילוניי דולרים, הטכנולוגיה קיימת ואפשר היה להתחיל כבר מזמן את פיתוחו של לייזר עוצמתי, שהיה יכול להחליף את את טילי החץ שעלותם היא עצומה ולכן המלאים שלהם במסורה. לצד העלות העצומה הכרוכה בייצור טילי ה"חץ", נראה כי בשל אינטרסים צרים ושיקולים זרים, הופנו עיקר התקציבים הנותרים למערכות מוגבלות: לייזר בהספק נמוך (100 קילו-ואט בלבד) וטילי "תמיר" של כיפת ברזל. מערכות אלו נותנות מענה אך ורק לכטב"מים, פצצות מרגמה ורקטות לטווח קצר.

במקום לתעדף את המשאבים לפיתוח וייצור של לייזר עוצמתי – כזה שביכולתו לספק מענה רחב למגוון האיומים, כמו הטילים הבליסטיים ואיומים נוספים, נותר העורף ללא הגנה מספקת, גם מול שיגורים בודדים מדי יום.

הטכנולוגיה קיימת. מערכת ''אור איתן'' ליירוט בלייזר
הטכנולוגיה קיימת. מערכת ''אור איתן'' ליירוט בלייזר | צילום: דוברות משרד הביטחון

התשובה האסטרטגית לאיומים שעל הפרק הייתה צריכה להינתן כבר מזמן, ובצורה חד-משמעית: לייזר עוצמתי. כחלק מהצוות המוביל והבכיר ביותר בתחום הלייזר בישראל, הצלחנו להוכיח ולשכנע את כל מקבלי ההחלטות במשרד הביטחון ובצה"ל בחיוניות המיידית של פיתוח לייזר בעוצמת מגה-ואט (1,000 קילו-ואט). זהו הכלי היעיל והקטלני ביותר נגד טילים בליסטיים מכל הסוגים, פתרון שבו עלות שיגור קרן אחת מסתכמת בדולרים בודדים – לעומת טיל "חץ" שעלותו נמדדת במיליונים.

הטכנולוגיה הזו אינה חלום רחוק; היא קיימת, זמינה, וניתן היה להתניע את הפיתוח שלה כבר לפני שנים. אולם, המציאות המופקרת מוכיחה שאינטרסים צרים, משחקי אגו ושיקולים זרים הכריעו את הכף. התקציבים הנותרים הופנו באופן פושע כמעט אך ורק ללייזר ה"קטן" (100 קילו-ואט בלבד), שמוגבל מטבעו לטיפול בכטב"מים, פצצות מרגמה ורקטות קצרות טווח, ולכיפת ברזל שאיננה מיועדת לטילים בליסטיים.

בשל קוצר הראייה הזה, מדינת ישראל נותרת כיום ללא הגנה ראויה לעורף. אנחנו מפקירים את אזרחי המדינה גם מול שיגורים בודדים של טילים בליסטיים המתרחשים מדי יום, ולא רק מול מטחים כבדים. זוהי רשלנות שזועקת לשמיים: היכולת בידינו, אך ההחלטות מתקבלות מתוך סדרי עדיפויות מעוותים שמשאירים את העורף לא מוגן באופן מספק, ללא לייזר עוצמתי שהיה יכול להיות כבר בידינו, המצב ילך ויחריף בעתיד.

תגיות:
חץ
/
החץ 2
/
חץ 3
/
לייזר
/
המלחמה עם איראן
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף