אלא שמה שעורר את זעמו של שר החוץ סער לא היה רק עצם ההתייחסות לאירועים, אלא המסגור. מבחינת משרד החוץ, זייברט בחר להצמיד בין רצח אזרחים ישראלים בידי אויבי ישראל לבין אלימות יהודית כלפי פלסטינים - ובכך, לשיטת סער, טשטש את הגבול בין טרור נגד ישראלים לבין אירועים פליליים שנמצאים בבדיקה.
סער הגיב בחריפות, וגם הוא בחר לעשות זאת בפומבי, ברשת. בציוץ שפרסם כתב: "לשגריר זייברט קשה מאוד לגנות מתקפות נגד ישראלים בלי להכניס לתמונה את הפלסטינים. האובססיה שלו ליהודים החיים ביהודה ושומרון מונעת ממנו אפילו לגנות את מותו של יהודי שנגרם בידי פלסטיני. טוב לדעת שבקרוב יגיע שגריר חדש - כזה שיחזק את יחסי ישראל-גרמניה".
סער למעשה האשים את השגריר הגרמני בכך שאינו מסוגל לגנות פגיעה בישראלים בלי "להביא את הפלסטינים", ובכך שלדבריו האובססיה שלו כלפי יהודים המתגוררים ביהודה ושומרון מונעת ממנו אפילו לגנות במפורש את רצח יהודה שמואל שרמן.
המשפט האחרון של סער בלט במיוחד. ההתייחסות לכך שבקרוב יגיע לישראל שגריר גרמני חדש - "כזה שיחזק את יחסי ישראל-גרמניה" - חריגה בטון שלה, ובוודאי ביחס לבעלת ברית מרכזית כמו גרמניה. בירושלים ראו בציוץ של זייברט חציית קו, וסער בחר שלא להשאיר את הדברים ברמת אי-נחת שקטה מאחורי הקלעים.
זייברט לא נשאר חייב, והשיב לסער גם הוא בפומבי. בתגובה שפרסם כתב: "שר יקר, גיניתי בפומבי את הפגיעה האקראית של איראן באזרחים ישראלים ואת השימוש הפלילי בפצצות מצרר. עמדתה של גרמניה בנושא הזה ברורה. אנו עומדים לצד ישראל במלחמה הזו. גם אלימות מתנחלים מדאיגה אותנו מאוד, כפי שהיא מדאיגה את נשיא ישראל ומנהיגים נוספים".
בדבריו ניסה השגריר להדוף את הביקורת הישראלית ולהבהיר כי ברלין אינה מטשטשת את עמדתה כלפי איראן והמתקפות על אזרחים בישראל. במקביל, הוא בחר לעמוד על כך שסוגיית אלימות מתנחלים נותרת מבחינתו חלק בלתי נפרד מהשיח - גם אם בירושלים ראו בעצם ההצמדה בין הדברים מקור למתיחות הנוכחית.
התרעות פיקוד העורף