בלי להתחנף. בלי לעגל פינות. האמת ישר בפנים. בעוד כל יתר המועמדים לראשות הממשלה מטעם עצמם מבלבלים את המוח עם חנופה דביקה ושקרית לציבור הרחב כשהם פוזלים באופן קבוע לסקרי סוף השבוע בתקווה שישיגו עוד חצי מנדט. הם כולם מוכרים את אותן סיסמאות שחוקות וחבוטות בנוסח "מה עם היום שאחרי" או "אין אסטרטגיה" ועוד סוגי ממבו ג'מבו שכאלה. אפס התייצבות מול המציאות. אפס הבנת מורכבות המצב ואפס אומץ לומר את האמת.
עד לאחרונה חשבתי שראש הממשלה הישראלי החשוב והמשפיע ביותר היה דוד בן גוריון. חשבתי גם שאף אחד מיורשיו או אפילו יורשי יורשיו לא יצליח להאפיל עליו. טעיתי. בעיניי, בנימין נתניהו הפך בשנתיים וחצי האחרונות בגלל מעשיו, מדיניותו ועמידתו האיתנה לראש הממשלה החשוב, המשפיע ובולט ביותר.
ושאף אחד לא יטעה לרגע, אינני מתעלם מעשייתו החשובה של בן גוריון. האיש הוביל מהלכים משני מציאות. הוא החליט להכריז על הקמת המדינה למרות ספקות וחששות. בן גוריון, בהבנתו העמוקה הקים את צה"ל וקלט עלייה אדירת מימדים ששינתה את החברה הישראלית. הוא זכה לעשות עוד דברים רבים וחשובים. אני האחרון שאזלזל במנהיגותו, אבל מה שבנימין נתניהו עושה כבר שנתיים וחצי כשהוא נלחם, במהלך רוב הזמן הזה, כמעט לבדו, זה אירוע אחר לגמרי. נתניהו משנה לא רק את מציאות חיינו כאן בישראל. הוא משנה גם את המזרח התיכון, ונדמה שהוא משנה אפילו את המציאות של העולם המערבי.
ביידן הטיל אמברגו על חימושים ופעל ללא לאות להפסיק את המלחמה או לפחות למנוע מישראל מלפגוע בחמאס. כולנו זוכרים איך ממשל ביידן ניסה למנוע מנתניהו מלקבל את ההחלטה על כניסה לחאן יונס, לרפיח ולכיבוש ציר פילדלפי. לגבי מדינות מערב אירופה, העוינות שלהם מוכרת וידועה. חלק ממנהיגי מערב אירופה הטילו אמברגו נשק על ישראל. בית הדין הפלילי בהאג הוציא צו מעצר בינלאומי נגד נתניהו. התקשורת העולמית תיארה את נתניהו כאויב האנושות.
התקשורת הישראלית, ברובה הגדול, עוינת ושונאת אותו. בעיצומם של ימי המלחמה נתניהו מנהל משפט שמאלץ אותו להגיע שלושה ימים בשבוע לאולם בית המשפט. תופעת סימון מקורביו כמטרה לחיסול, בין היתר, כדי לבודד את ראש הממשלה ולהקשות על תיפקודו. יועצת משפטית שבמקום לייעץ עושה ככל יכולתה כדי להכניס מקלות לגלגלי הממשלה.
אליטות מטורללת ששרפו את המועדון רק כדי להפיל את נתניהו. רמטכ"ל, ראש שב"כ ושר ביטחון, כולם ברוך השם לשעבר, שהיו אופוזיציה גלויה לראש הממשלה בהתנגדותם לכיבוש רפיח ולמבצע הביפרים. הם אף לחצו עליו דרך בדרכים עקלקלות לסיים את המלחמה מול עזה ולהוציא את צה"ל מעזה תמורת שחרור החטופים. וכל זה לצד אילוצים פוליטיים בלתי נגמרים ועוד כהנה וכמה מכשולים שנערמו לרגליו.
ונתניהו, לבדו, אבל ממש לבדו, סוחב את מדינת ישראל על גבו מהשפל הגדול בתולדותיה למלחמה קיומית מול תשע חזיתות: עזה, יו"ש, חיזבאללה, סוריה, חות'ים, מליציות שיעיות בעיראק. איראן, החזית התקשורתית, החזית המדינית והחזית המשפטית. וכמובן אסור שנשכח איך כל מיני 'גאונים' שמימין לימין, התעוררו והסבירו שנתניהו בכלל לא רוצה לנצח.
במקביל לטרפת זו, מה לא אמרו על ראש ממשלת ישראל בשנתיים וחצי הללו: רוצח חטופים. סכנה לקיום המדינה, שותף של היטלר, דואג רק לעצמו ועוד כל מיני שקרים ושקרי שקרים, ונתניהו בשלו. צעד, ועוד צעד. מנגב את הזיעה. מושך את העגלה. מעודד את שותפיו. מנהל מערכת מדינית של בלימה. ותמיד, אבל תמיד מצהיר שהוא ישנה את פני המזרח התיכון.
שלא אובן לא נכון, במהלך תקופה ארוכה וקשה זו נתניהו גם טעה לא פעם. מי לא טועה? אבל במהות, בעיקר. בנושאי הליבה החשובים באמת נתניהו צדק לאורך כל הדרך. צדק לבד לבד לבד.
לעיתים אני חושב לעצמי מה היה קורה ואיפה היינו היום אם במקום נתניהו היה יושב על כס ראש הממשלה בתקופה הזאת אחד מהמועמדים מטעם עצמם לראשות הממשלה בנט/לפיד/גנץ/ליברמן/אייזנקוט? אין לי ספק שהיינו הולכים מדחי לדחי; כל צמרת החמאס הייתה עדיין בחיים מתכננת את ה-7 באוקטובר הבא. כנ"ל כל צמרת החיזבאללה. איראן וטבעת האש הייתה ממשיכה לחנוק אותנו בקצב הולך וגובר. וכמובן שככל הנראה לא היינו מכים, יחד עם ארה"ב, את משטר האייתולות.
אני משוכנע שאותם הפוליטיקאים היו קורסים לתוך עצמם מעומס, מהלחץ, מכובד האחריות ומהבנת המציאות. מכל הסיבות הללו, אין לי ספק שבמבחן המעשה והתוצאות בנימין נתניהו הוא הגדול, החשוב והבולט שבין ראשי הממשלה, אפילו יותר מבן גוריון. וכן, לא שכחתי לשנייה את ה-7 באוקטובר 2023. לא שכחתי את הנרצחים. לא שכחתי את החטופים. לא שכחתי את הפחד והאימה. אבל בניגוד לאלה שלקחו בעלות על ה-7 באוקטובר, נדמה לעיתים שהם רוצים, מסיבות פוליטיות ואחרות, להישאר באותם יפים אפלים וקשים, נתניהו לעומת זאת עושה הכל כדי להתקדם, הוא הפיק לקחים והודיע בהחלטותיו ובמעשיו שלעולם לא עוד זה כאן ועכשיו.
התרעות פיקוד העורף