"הפוליטיקאים שהסיתו והשתתפו בהפגנות שבהן תלו דמות של רבין במדי אס־אס לא נחקרו ולא נקראו להעיד", אומר שבס. "הכל במטרה להחליק על הפרונקל כמה שיותר מהר כדי להגיע למצב שפרס יוכל לפנות למפד"ל ולהקים ממשלת אחדות לאומית. פרס חשב, אם יהיה לי שלום בית איתם, המפד"ל תצטרף והממשלה הבאה תהיה בראשותי".
המשל הישן קובע שאם צפרדע תיקלע בטעות לסיר של מים רותחים, היא תזנק החוצה מיד, אבל זו שמונחת בתוך מים קרירים שמתחממים לאיטם, תתבשל למוות מבלי להרגיש. בספרו החדש, "האמת על השקר: מאחורי הקלעים של הפוליטיקה הישראלית והדרך לשנות אותה" (בהוצאת כנרת זמורה דביר) שבס, שהיה איש סודו של רבין, טוען שהסיר הוא הפוליטיקה והלהבה היא מכונה משומנת של הנדסת תודעה. "אנחנו נמצאים בעידן שבו המציאות והדמיון מתערבבים", הוא מחדד. "האמת הפכה למושג גמיש בידי פוליטיקאים".
שבס יוצא נגד התרבות הפוליטית בישראל ובמרכזה מה שהוא מכנה "מכונת השקרים". בספרו הוא מנתח את המנגנונים שבאמצעותם פוליטיקאים מהנדסים תודעה, משתלטים על התקשורת ומשמרים את כוחם על חשבון טובת המדינה. "שקר והונאה פוליטיים יכולים לגרום לסדר יום מנוגד לאינטרס הציבורי", הוא אומר. "זה קורה כשמנהיגות פוליטית מרגישה בחולשה מסוימת ורוצה לכסות עליה. כמו למשל משבר דיור או משבר מים. מה המנהיג עושה? קובע סדר יום ביחד עם אנשים שמתמחים ב'ניהול משברים', שם קוד ל'איך לשקר יפה'. כולם מנתחים מה קרה באמת ומחליטים מה לספר בפועל. ההחלטה לא תהיה מה נכון להשמיע אלא מה משרת אותם. כך למשל, אם יש אירוע ביטחוני שבו נכשלנו, השאלה היא לא 'למה נכשלנו', אלא 'איך נציג את זה כהצלחה', או 'איך נאשים מישהו אחר'. אם יש משבר כלכלי, השאלה היא לא איך נפתור אותו אלא איך נשחק עם המספרים״.
הפוליטיקה הישראלית התנהלה מאז ומעולם כזירת צללים, אבל נדמה שמעולם לא התנהל בה קרב מר כל כך על עצם הגדרת האמת הפוליטית. שבס מנסה לשרטט את ההבדל בין שקר פוליטי לגיטימי לבין מה שהוא מכנה "מכונת הרס". ספרו הוא מניפסט חריף שמטיח האשמות בהנהגה ובקונספציות שהובילו אותנו אל 7 באוקטובר. אלא שהספר הוא גם מראה שמציבה שאלות לא פשוטות בפני שבס עצמו והדור שעיצב את הפוליטיקה הישראלית הרבה לפני עידן התקשורת ברשתות.
"היום הספינים משמשים להסחת דעת מנושאים בוערים כמו חוקים פרסונליים או כישלונות כלכליים באמצעות יצירת פרובוקציות מתוזמנות", הוא אומר. "רבין היה בוחן כל החלטה מכל זווית והיה חוזר ושואל איזה מחיר ישלמו האזרחים במקרה שהמהלך ייכשל. לפעמים הוא היה מחליט לבטל גם אחרי שעות של דיונים. היו לו את הרמטכ"ל, ראשי מערכת הביטחון ויועצים צבאיים ואזרחיים והוא הקשיב לכולם ולא תמיד היה מסכים, אבל היה מעודד אותם לומר את דעתם. הם מצידם היו עושים את זה בהרחבה כי הם ידעו שגם אם יקרה משהו, רבין לא יאשים אותם אלא ייקח אחריות".
"הבטחה אחרת של ברק הייתה לגייס את החרדים במטרה להשיג בקלפי את הקולות של אלו שנמאס להם מאי־השוויון בנטל, אבל ברגע שהוא קיבל אותם, הוא זרק את ההבטחה, שילם לחרדים בוועדת טל ודחה את סוגיית הגיוס לדורות הבאים. ועדיין, כשפרס וברק היו בשלטון, הייתה אופוזיציה, היה באלאנס בכנסת ובציבוריות, היו ויכוחים. כמובן שהיו שקרים והבטחות ריקות וניסיונות הונאה כאלה ואחרים, אבל הם לא היו המוטו והשיטה המרכזית".
"כיום, בתקופת נתניהו, השקר הפוליטי הוא מערכת משומנת ואסטרטגית ככלי להישרדות אישית. המטרה היא הכיסא, והאמצעים כוללים מציאות אלטרנטיבית. נתניהו טיפח את חמאס כשותף אסטרטגי כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית, ומאז הוא מפעיל מערכת שלמה שכל תפקידה הוא להשכיח את המציאות מהציבור ולגרום לו לאמץ מציאות אלטרנטיבית. זו הייתה אחת הסיבות שבגללה הוא עשה ככל יכולתו להעביר סיוע הומניטרי לחמאס, להאריך את המלחמה ולעכב את החזרת החטופים, כדי שלא יהיה לציבור הישראלי רגע לנשום ולבוא איתו חשבון. זו גם הסיבה שהוא עושה הכל כדי להימנע מהקמת ועדת חקירה ממלכתית ומתעקש בכל דרך לא לקחת אחריות למרות שהוא האחראי הראשי ולו מהסיבה שהיה ראש המערכת בזמן שהתחולל פה אסון נורא כל כך".
"השיטה עובדת תמיד באותה דרך. קודם כל אתה נותן הבטחה גדולה: 'נפיל את חמאס', 'נחזק את הכלכלה'. משהו ענקי, נוצץ, כבד. זה עובר בתקשורת, תופס כותרות, הציבור מאמין, או לפחות רוצה להאמין, וזה מספיק כדי שיצביעו לך. בשלב השני אתה לא מודד את ההבטחה אלא את הציבור. מה הם זוכרים, מה לא זוכרים, מה מפריע להם. אם הם זוכרים, יש בעיה, צריך להמציא משהו חדש או להאשים מישהו. אם שכחו אז מצוין. השלב השלישי הוא שינוי הנרטיב. ההבטחה המקורית נעלמת, במקומה מופיעה גרסה חדשה. 'אמרתי שנעשה הכל כדי להביא את החטופים, אבל חמאס לא נותן'. 'הבטחתי שנפיל את חמאס, אבל זה לוקח זמן'. 'רציתי לחזק את הכלכלה, אבל השמאל חותר תחתיי'. אתה לא מכחיש את ההבטחה, אתה מוסיף לה תנאים שלא היו שם בתחילה. כמו לקנות דירה ואז לטעון: 'אמרתי שאני אקנה לך דירה, לא אמרתי שתהיה בירושלים'".
שבס עבד למעלה מ־12 שנים לצידו של ראש הממשלה המנוח רבין, כמנכ"ל משרדו וכעוזרו האישי והפוליטי. הוא היה קרוב אליו מאוד, שותפו לכל מהלך והחלטה, לכל לילה לבן. "אלו היו זמנים אחרים בתכלית", הוא אומר בגעגועים. "ראיתי כיצד מתנהלת מנהיגות שעובדת למען המדינה. רבין חיכה שעתיים לפני שהחליט לאשר את מבצע אנטבה, רק משום שהוא שאל את עצמו 'מה יקרה אם זה ייכשל?', ובסוף, כשהמבצע הצליח, הוא לא לקח את כל הקרדיט לעצמו אלא נתן אותו לצה״ל. לעומת זאת, כשהמבצע לשחרור נחשון וקסמן נכשל, הוא לא האשים את צה״ל אלא קיבל על עצמו את האחריות. בדיוק ההפך מראש הממשלה נתניהו, שבכל פעם שהיו הרוגים או תקלות במלחמה, שלח את שופרותיו להאשים את ראשי זרועות הביטחון, אבל בכל פעם שהייתה הצלחה הוא מיהר להתייצב בעצמו מול המיקרופונים ולומר, 'אני החלטתי, אני הנחיתי, אני שלחתי'".
התרעות פיקוד העורף