איזנקוט, מצדו, בחר הערב לענות באופן ישיר. הוא לא הסתפק בדחיית האפשרות להיות מספר 2, אלא הציג עמדה ברורה שלפיה הוא עצמו מתמודד על הנהגת המדינה. הוא הבהיר כי נתניהו אינו ראוי עוד להוביל, וביקש למצב את עצמו כמועמד ממלכתי וביטחוני שיכול לעמוד בראש המחנה שמבקש להחליף את השלטון. איזנקוט גם לא הסתיר את מורת רוחו מהאופן שבו בנט מציג את המגעים ביניהם, והבהיר כי את עמדתו אמר לו כבר קודם לכן.
מנקודת המבט של בנט, האיחוד, כאשר הוא עצמו - בראש הרשימה, הוא תנאי בסיסי ליצירת מומנטום ולניסיון אמיתי לנצח את נתניהו. מנקודת המבט של איזנקוט, איחוד הוא אפשרות, אבל לא כזה שמתחיל בוויתור מצדו על ההובלה. לכן גם התגובה הערב הייתה חדה כל כך: בנט קרא לו להתאחד, איזנקוט הבהיר שהוא לא בא כדי להסתופף מאחורי אף אחד.
באותו סקר נבדק גם תרחיש של ריצה משותפת: רשימה מאוחדת של בנט ואיזנקוט הופכת למפלגה הגדולה ביותר - עם 33 מנדטים אם איזנקוט עומד בראשה, ו-32 אם בנט בראש. גם במקרה כזה, חלוקת הגושים הכוללת אינה משתנה. עוד עלה מהסקר כי בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה מול בנט, איזנקוט מקבל 32% תמיכה לעומת 29% לבנט - נתון שממחיש היטב למה איזנקוט לא ממהר להתייצב מאחורי בנט, ולמה בנט מצדו מתעקש למשוך אותו למסגרת שהוא עצמו מוביל.
לכן, מה שנראה הערב כמו עוד חילופי מסרים בין שני פוליטיקאים הוא למעשה שלב נוסף בקרב על הנהגת המחנה כולו. בנט מציג את עצמו כמועמד מנוסה, כזה שכבר ישב בלשכת ראש הממשלה ומבקש לחזור אליה מעמדה בשלה יותר. איזנקוט מציג את עצמו כאפשרות חדשה יותר, ממלכתית יותר, וכמי שיכול לאחד סביבו קהלים רחבים. שניהם יודעים שלא תהיה אלטרנטיבה אמיתית לנתניהו בלי חיבורים ובלי ויתורים. בשלב הזה, אף אחד מהם עדיין לא מוכן להיות זה שמוותר ראשון.
התרעות פיקוד העורף