טורקיה כגורם מתווך ומשפיע באזור- האם זו שאיפה או אשליה?
אנקרה מנסה למצב עצמה כמתווכת בין ארצות הברית לאיראן. לשם כך היא חייבת לא להגיב לטילים, לא לבחור צד ולשמור על ערוצים פתוחים, אך בפועל האמון בה מוגבל בשל מדיניות חוץ תנודתית, קשרים עם רוסיה ואיראן ומתיחות עם המערב. לכן טורקיה היא צינור תקשורת בעיקר ולא מתווך מוביל.
הפחד האמיתי הוא קריסת המשטר באיראן. טורקיה חוששת לכאורה מאיראן חזקה, אך בפועל היא חוששת הרבה יותר מאיראן מתפרקת, מהסיבות של סכנת הקמה והתרחבות של מדינה כורדית אזורית, גלי פליטים בהיקפים עצומים שינועו גם לטורקיה כדי למצוא מחסה וכאוס בגבול המזרחי. אבל יש גם סיבה פחות מדוברת בקול טורקי: קריסת איראן תחזק מאוד את ישראל אזורית ותערער את מאזן הכוחות שטורקיה נשענת עליו כבר שנים. לכן האסטרטגיה הטורקית ברורה - איראן צריכה להיות חלשה, אך לא מובסת.
מדיניות כפולה, בלימה והיערכות לצד האיפוק
האם מדובר בהתנהלות פרגמטית או צינית מצדה של טורקיה? המדיניות הטורקית מעלה שאלה עקרונית, האם מדובר בניהול אינטרסים חכם ומניעת מלחמה אזורית לצד איזון בין הכוחות - או שמדובר בשתיקה מול תקיפה איראנית, האשמת ישראל כהסחת דעת לצד ניסיון "לרקוד על כל החתונות" יחד? התשובה היא שמדובר בפרגמטיות קשוחה עם ממד ציני מובהק.
לסיכום, טורקיה של ארדואן פועלת לפי מודל ברור: היא לא מתעמתת עם איראן למרות שירתה טילים לכיוונה ופגעה בריבונותיה, צעד שארדואן לא היה מוותר לשום אויב אחר, היא תוקפת מילולית את ישראל באמצעות שר החוץ פידאן ונציגיו, היא מתקרבת לארצות הברית מאחורי הקלעים ושומרת על אינטרסים כלכליים. בפועל, היא מנסה להרוויח מכל העולמות מבלי לשלם את המחיר של אף אחד מהם. והמחיר כבר מתחיל להופיע, באמצעות שחיקת ההרתעה, תלות כלכלית עמוקה וירידה במעמד האזורי שלה.
טורקיה מנהלת מדיניות איזון הנשענת על תלות כלכלית באיראן, רטוריקה אנטי-ישראלית וניסיון למצב עצמה כמתווכת בין ארצות הברית לאיראן. בפועל, מדובר באסטרטגיית הישרדות המשלבת פרגמטיות עם ציניות, אשר שוחקת את מעמדה האזורי ומגבילה את חופש הפעולה שלה. במזרח תיכון רווי עימותים, טורקיה אינה בוחרת צד באופן גלוי - היא מנהלת הישרדות. מדיניות האיזון שלה, הנשענת על תלות באיראן לצד עימות רטורי עם ישראל וניסיון לתווך בין מעצמות, חושפת יותר חולשה מאשר עוצמה. הימים הבאים יבהרו את הסוגיות הללו.
התרעות פיקוד העורף