אמירות אלו, שאין לי ספק שהן מתואמות, חושפות טפח מקרב האיתנים המתנהל מאחורי הקלעים בניסיון לנצל כבר מעכשיו את משמעויות המערכה באיראן.
בבאב אל-מנדב עוברים כ-8.8 מיליון חביות ביום (פחות מחצי מהכמות של הורמוז) ויותר שרשרת אספקה של מוצרי צריכה: 10%- 12% מהסחר העולמי הימי עובר דרכו. חסימתו מאלצת ספינות להקיף את אפריקה, מה שמוסיף כ-10 ימי הפלגה ומייקר את עלויות הביטוח והשילוח אך לא עוצר את האספקה. המשמעות הראשונית היא שהאיום בסגירת באב אל מנדב אינו שווה ערך לזה של הורמוז.
על זה בדיוק מדבר פרוייקט ה-IMEC. מעקף נתיבי ומעברי הים באמצעות נתיב יבשתי בשטח סעודיה. מסתמן שדווקא חסימת מיצר באב אל מנדב תבהיר את חשיבות הפרוייקט למדינות המפרץ, תצרף מדינות נוספות אליו ותאיץ אותו מאוד. בדיוק התשתית (תרתי משמע) שעליה מבקשות ארה"ב וישראל לכונן את הסדר האזורי החדש.
שער היציאה לאירופה
מנגד, ניצבת טורקיה. האמירות מהימים האחרונים של נשיא סוריה ושל שר התחבורה הטורקי בראשית הטור מבהירות היטב לאן פניה מועדות- היא מעוניינת למשוך את מדינות האזור לתמוך בהארכת התשתיות צפונה דרך ירדן בואכה סוריה ומשם לטורקיה כשער היציאה לאירופה. כל זאת תוך דילוג מכוון על ישראל, ומניעת הפיכתה לשער היציאה לאירופה.
כך, בעודנו עוסקים ביד אחת באיראן ובאפשרות שמיצר באב אל מנדב ייחסם אף הוא, חובה לשים לב ליד השניה שיוצרת כמעט במקביל הזדמנויות להמשך, שבהן מנסה לחבל גוש הסדר הישן בהובלת טורקיה, עם ניסיון כמעט נואש להוציא את ישראל מהמשוואה.
התרעות פיקוד העורף