האנושות חוזרת אל הירח: שיגור מוצלח למשימת ארטמיס 2 ההיסטורית


חללית האוריון יצאה לדרכה הלילה כשהיא נושאת ארבעה אסטרונאוטים למסע של עשרה ימים סביב הלוויין הטבעי של כדור הארץ. המשימה המאוישת נועדה לבחון את המערכות הטכנולוגיות שיאפשרו התיישבות קבועה בחלל

ד"ר איתי גל צילום: אבשלום ששוני
ארטמיס II
ארטמיס II | צילום: צילום מסך
3
גלריה

הלילה שבין יום רביעי ליום חמישי ייזכר בספרי ההיסטוריה כרגע שבו המין האנושי פרץ שוב את גבולות המסלול הנמוך סביב כדור הארץ. בערך ארבע שעות לאחר שמרבית המשפחות בישראל סיימו את ארוחת ליל הסדר, נדלקו המנועים האדירים של משגר הלוויינים הענק במרכז החלל קנדי שבפלורידה.

המשגר המכונה מערכת שיגור לחלל, שנחשב לטיל החזק ביותר שנבנה אי פעם על ידי נאס"א, יצר דחף עצום שהרעיד את האדמה למרחק של קילומטרים רבים והרים את חללית האוריון מעלה.

הדיווחים ממרכז הבקרה מעידים שהשלב הראשון של השיגור עבר בצורה מושלמת, ושהחללית נמצאת כעת במסלול מדויק לקראת המעבר למסלול ירחי. הצוות שעל הסיפון דיווח שהם מרגישים מצוין ושהמערכות בתוך תא הפיקוד פועלות כסדרן, דבר שמעורר התרגשות עצומה בקרב אלפי המדענים והמהנדסים שעבדו על הפרויקט הזה במשך למעלה מעשור.

כריסטינה קוק היא האישה הראשונה שתגיע לסביבת הירח, וויקטור גלובר הוא האסטרונאוט האפרו אמריקני הראשון שיוצא למשימה כזו, עובדות שמדגישות את המסר של נאס"א שהחלל שייך לכולם. הם לא רק טייסים, אלא גם מדענים שצפויים לבצע סדרה ארוכה של ניסויים במהלך עשרת הימים הקרובים, כשהמטרה היא לאסוף כמה שיותר מידע על השפעת הקרינה והשהות הממושכת מחוץ להגנה המגנטית של כדור הארץ על הגוף האנושי.

ארבעת האסטרונאוטים. אחרי עשורים משימת ירח
ארבעת האסטרונאוטים. אחרי עשורים משימת ירח | צילום: נאס''א

המסע הנוכחי צפוי להימשך בערך עשרה ימים, כשבמהלכם החללית תעבור מרחק של 384,000 קילומטרים עד שתגיע לסביבת הירח. המסלול המתוכנן הוא מסלול חזרה חופשית, שבו החללית תשתמש בכוח המשיכה של הירח כדי להסתובב ולחזור הביתה בלי להפעיל את המנועים הראשיים לצורך בלימה משמעותית.

זהו תמרון הנדסי מורכב שדורש דיוק של מילימטרים בכל שלב של הטיסה. למרות שהאסטרונאוטים לא ינחתו על פני השטח הפעם, הם יגיעו למרחק של בערך 10,000 קילומטרים מעבר לצד הרחוק של הירח. המיקום הזה יאפשר להם לבחון את מערכות התקשורת לטווח ארוך ולראות אזורים בירח שמעולם לא נצפו על ידי עין אנושית מקרוב כל כך, כשהם מסתמכים על מצלמות ברזולוציה גבוהה ועל חיישנים מתקדמים שימפו את פני השטח עבור הנחיתות הבאות.

חללית האוריון עצמה היא פלא טכנולוגי שתוכנן לשרוד את התנאים הקיצוניים ביותר במערכת השמש. 90% מהמערכות שמותקנות בה הן חדשות לחלוטין או כאלה שעברו שדרוג מאסיבי בשנים האחרונות. מערכת תומכת החיים מסוגלת למחזר מים ואוויר ביעילות מקסימלית, דבר שהוא קריטי למשימות שיימשכו בעתיד חודשים ארוכים. המגן התרמי שנמצא בתחתית החללית הוא הגדול והחזק ביותר שיוצר אי פעם, והוא נועד להגן על הצוות בזמן הכניסה חזרה לאטמוספירה במהירות של 40,000 קילומטרים בשעה. ללא המערכות הללו, האנושות לא הייתה יכולה לחלום על חזרה לירח ובטח שלא על מסע למאדים, שכן הקרינה בחלל העמוק חזקה בהרבה מזו שקיימת בתחנת החלל הבינלאומית שנמצאת קרוב יחסית לכדור הארץ.

מדוע האנושות משקיעה משאבים כה רבים בטיסה לירח דווקא בעידן הנוכחי?

התשובה לכך קשורה למשאבים טבעיים שקיימים על הלוויין שלנו, ובעיקר לקרח המים שנמצא במכתשים המוצלים תמידית בקוטב הדרומי. המים הללו הם לא רק לשתייה, אלא הם חומר הגלם לייצור חמצן לנשימה ודלק לטילים. אם נצליח להפיק דלק על הירח, נוכל להפוך אותו לתחנת דלק בחלל שתאפשר לנו לשגר חלליות כבדות למאדים בעלות נמוכה בהרבה. הירח הוא למעשה המדרגה הראשונה וההכרחית בדרך להפיכתנו למין רב פלנטרי, וכל דולר שמושקע במשימת ארטמיס הוא השקעה בתשתיות העתידיות של האנושות מחוץ לכדור הארץ.

ההשקעה הכלכלית במשימה הזו היא עצומה ומעוררת לא פעם דיונים ציבוריים סוערים. כל שיגור בודד במסגרת התוכנית עולה למשלם המיסים האמריקני בסביבות 4 מיליארד דולרים, והעלות הכוללת של הפרויקט כבר חצתה את רף ה 90 מיליארד דולרים. אבל בנאס"א מסבירים שהכסף הזה לא מושקע בחלל אלא נשאר על כדור הארץ, כשהוא מייצר אלפי מקומות עבודה בחברות טכנולוגיה, במפעלים ובאוניברסיטאות. הטכנולוגיות שמפותחות עבור ארטמיס חוזרות לחיי היומיום שלנו דרך שיפורים במערכות טיהור מים, פיתוח חומרים חזקים וקלים יותר ושיטות תקשורת מהירות שמשמשות אותנו בטלפונים הסלולריים. המשימה הזו היא מנוע צמיחה טכנולוגי שדוחף את כל התעשייה העולמית קדימה ומעורר השראה בקרב דור שלם של תלמידים שרוצים להיות המדענים והמהנדסים של המחר.

משחק תפקיד מרכזי במרוץ. ירח
משחק תפקיד מרכזי במרוץ. ירח | צילום: שאטרסטוק

האסטרונאוטים צפויים לנחות באוקיינוס השקט בעוד כעשרה ימים לאחר שיעברו את השלב המפחיד ביותר של המשימה. הכניסה לאטמוספירה תייצר חום של אלפי מעלות סביב תא הפיקוד, והאסטרונאוטים יחוו עומסים פיזיים כבדים כשהחללית תאט את מהירותה במהירות עצומה. שלוש מצנחי ענק יפתחו בשלב האחרון כדי להבטיח פגיעה רכה במים, שם ימתינו להם ספינות הצי האמריקני. כל הנתונים שייאספו במהלך הימים הקרובים ינותחו בקפידה כדי לוודא שאין תקלות בלתי צפויות לפני שיוחלט על המועד המדויק למשימת ארטמיס 3, שבה צפויים אסטרונאוטים כבר לדרוך על אדמת הירח ולבנות שם את הבסיס המאויש הראשון.

השהות של הצוות בחללית האוריון תהיה צפופה ומאתגרת, אבל הם מצוידים בכל מה שצריך כדי לשמור על בריאותם הפיזית והנפשית. הם יאכלו מזון מיוחד שפותח עבור משימות ארוכות ויבצעו תרגילי כושר מדי יום כדי למנוע היחלשות של השרירים והעצמות בתנאי חוסר משקל. הניסויים שהם עורכים כעת יספקו תשובות לשאלות רבות לגבי היכולת שלנו לחיות במקומות שבהם אין הגנה של אטמוספירה או שדה מגנטי חזק. הידע הזה הוא קריטי בגלל שהמסע למאדים יימשך חודשים ארוכים, ואנחנו חייבים לדעת איך להגן על האסטרונאוטים מפני הקרינה הקוסמית לאורך זמן. הירח הוא למעשה מעבדה חיה וגדולה שמאפשרת לנו לנסות את הכל קרוב לבית לפני שאנחנו יוצאים למעמקי מערכת השמש.

תגיות:
חלל
/
ירח
/
נאס"א
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף