המשמעות המעשית של הניתוח הזה ברורה: בעולם שבו מצר אחד יכול לשתק 20 אחוז מאספקת הנפט העולמית, ההשקעה בתשתיות פיזיות - צינורות, בתי זיקוק, נמלים, מסילות - הופכת לא רק לכדאית אלא להכרחית.
כשהורמוז נסגר, העולם מאלתר
הנתונים בשטח מאששים את הניתוח. מכליות נפט עיראקיות כבר נכנסות לסוריה דרך מעבר א-תנף בדרכן לבית הזיקוק בבניאס - נתיב שנפתח בשל הצורך לעקוף את המצר הסגור. במקביל, הפייננשל טיימס דיווח כי מדינות המפרץ שוקלות הרחבה משמעותית של רשת הצינורות שלהן מעבר לטווח הורמוז. ערב הסעודית, שהצליחה לשמור על זרם יצוא קבוע בזכות צינור מזרח-מערב לנמל יאנבו בים סוף, הפכה למודל לחיקוי.
מעבר לצינורות ולמכליות, קארי מצביע על משהו עמוק יותר: הלם הורמוז חשף את שבירותה של מערכת אנרגיה עולמית שהתבססה על הנחה של זרימה חופשית ורציפה. כעת, כשההנחה הזו התבדתה, המחיר לא יבוא רק בצורת עליית מחירי נפט - אלא בהשקעות ענק בתשתיות חלופיות, בביטוח, ובבניית עתודות.