זריף קובע כי וושינגטון וירושלים פתחו בעימות מתוך אשליה שיצליחו להכניע את איראן ולהפיל את השלטון בטהרן, אך מצאו עצמן ללא אסטרטגיית יציאה ריאלית.
למרות ה"ניצחון", זריף מזהיר משיכרון כוח. הוא מודה כי אזרחים איראנים רבים מתוך 90 מיליון תושבי המדינה זועמים על הבגידות החוזרות של ארה"ב, מביטול הסכם הגרעין הקודם ועד פגיעה קטלנית באזרחים, בהם כ-170 תלמידי בית ספר שלטענתו נטבחו ביום הראשון למלחמה הנוכחית.
המונים ברחובות קוראים להמשך הלחימה נגד ארה"ב, אולם זריף טוען כי המשך העימות יגרור רק הרס מיותר. במקום זאת, על טהרן לתרגם את העליונות הנוכחית להסכם מדיני חסר תקדים שיסיים 47 שנות עוינות וימנע החרפה לכדי מלחמת עולם.
המלחמה, טוען זריף, גם הוכיחה למדינות ערב כי ההישענות על בסיסים אמריקאיים היא טעות מסוכנת, שכן היא הפכה אותן לחזית לחימה בעל כורחן. הוא מסכם את דבריו במסר פרגמטי ברור: למרות החשדנות העמוקה, על שני הצדדים להבין שהשלטון באיראן אינו הולך לשום מקום. "ההיסטוריה זוכרת בצורה הטובה ביותר את אלה שעושים שלום", חותם זריף את המאמר, ומשאיר את הכדור במגרש של טראמפ.
התרעות פיקוד העורף