מאז החלה המערכה הנוכחית, ישראלים רבים מוצאים את עצמם קופצים בבהלה לקול פיצוץ עז שמרעיד את החלונות, גם כשהיישומון של פיקוד העורף שותק והצופרים אינם משמיעים קול.
התחושה הזו, שבה הלב מחסיר פעימה והבית כולו רועד, היא תוצאה של פיזיקה פשוטה אך עוצמתית שמתרחשת גבוה מעל העננים. כשמערכת כיפת ברזל, או לחלופין מערכות הכתץ 2 והחץ 3, משמידות טיל אויב, נוצרת אנרגיה עצומה בנקודת המפגש.
האנרגיה הזו מתורגמת לגלי הדף שנעים במרחב בצורה של גלי קול. בניגוד למה שרבים חושבים, הקול לא נשאר בנקודה שבה הטיל התפוצץ, אלא הוא יוצא למסע ברחבי הארץ. גלי הקול הללו מושפעים מגורמים רבים כמו גובה היירוט, כיוון הרוח, הטמפרטורה בשכבות השונות של האוויר ואפילו הלחות.
ככל שהיירוט מתבצע גבוה יותר, כפי שקורה לעיתים קרובות עם טילים בליסטיים המיורטים על ידי מערכת חץ, כך גלי הקול יכולים להתפשט לרדיוס גדול בהרבה. הפיצוץ שמתרחש בגובה של עשרות קילומטרים משחרר לחץ אוויר כביר שנע למטה ולצדדים, וכשהוא פוגע בקרקע או בבניינים, הוא נשמע כבום עמוק וחזק שיכול להישמע בחיפה גם אם היירוט בוצע מעל מרכז הארץ.
הסיבה העיקרית לתחושת ההטעיה היא המהירות שבה הקול נע בהשוואה לאור, אבל גם האופן שבו האוזן האנושית מפרשת את עוצמת הרעש. כשאדם שומע פיצוץ עז שמרעיד את הקירות, המוח מתרגם זאת אוטומטית לסכנה קרובה. בפועל, גלי הקול יכולים להילכד בין שכבות אוויר בטמפרטורות שונות, תופעה שיוצרת מעין צינור הולכה שמעביר את הרעש למרחקים עצומים מבלי שהעוצמה שלו תדעך משמעותית.
לכן, תושב בתל אביב יכול לשמוע פיצוץ שנשמע לו ממש מעל הרחוב, בעוד שבפועל היירוט בוצע מעל הים או באזור השפלה. הדבר נכון שבעתיים ביירוטים של מערכת חץ 3, שמבוצעים מחוץ לאטמוספירה או בקצה שלה. שם, בהיעדר אוויר צפוף, האנרגיה המשתחררת היא עצומה, וכשהיא חודרת חזרה לשכבות האוויר הצפופות יותר, היא יוצרת אפקט של הדף שמתפזר בצורה רחבה מאוד.
חשוב להבין שקול הפיצוץ הוא לא אינדיקציה למיקום הנפילה. מערכות ההתרעה של פיקוד העורף מבוססות על חישוב מדויק של מסלול הטיל ונקודת הנפילה המשוערת, והן לא מפעילות אזעקה רק בגלל שצפוי להישמע רעש חזק. הפער הזה בין השקט של הצופרים לבין הרעש המחריש באוזניים הוא המקור העיקרי לחרדה בקרב הציבור.
כנראה שמדובר בעוד יירוט מוצלח
היבט נוסף שמשפיע על עוצמת הרעש שאנחנו שומעים הוא המבנה הטופוגרפי והאדריכלי של הסביבה שבה אנחנו נמצאים. בעיר עם בניינים גבוהים וצפופים, גלי הקול נוטים לחזור מהקירות וליצור הד שמגביר את התחושה שהפיצוץ קרוב ומתמשך.
בתוך כך, בלילה הקול נוטה להישמע חזק יותר ולהגיע רחוק יותר בגלל תופעה שנקראת היפוך טמפרטורה, שבה שכבת אוויר קרה כלואה מתחת לשכבה חמה יותר, מה שגורם לגלי הקול להתעקל חזרה לכיוון הקרקע במקום להתפזר למעלה.
המרחק שבו נשמע הבום תלוי במידה רבה גם בעוצמת חומר הנפץ שבראש הקרב של הטיל המיירט והטיל המיורט. כשמדובר בטיל עם ראש קרב כבד, כמות האנרגיה שמשתחררת היא כזו שיכולה להרעיד חלונות במרחק של 50 קילומטרים ואף יותר. העובדה שהציבור לא תמיד מודע למרחקים האלו גורמת לכך שכל יירוט מוצלח הופך לאירוע מעורר חרדה עבור מעגלים רחבים בהרבה ממי שנמצאים בסכנה ממשית.
בסופו של דבר, קולות הנפץ הללו הם עדות ליכולת ההרתעה וההגנה של חיל האוויר וגם אם הם מבהילים, הם מעידים על כך שהאיום המרכזי, במרבית המקרים למזלנו, הוסר עוד לפני שהספיק להגיע ליעדו. הנזקים הם לרוב משברי יירוט.
התרעות פיקוד העורף