בישראל מעריכים כי השלב הבא בעימות מול איראן, עם פקיעת האולטימטום של הנשיא טראמפ, לאו דווקא יהיה פלישה קרקעית או הכנסת כוחות "boots on the ground", אלא מעבר למדיניות תגובה חריפה יותר: כל פגיעה איראנית בישראל, בכוחות אמריקאיים, במדינות המפרץ או בחופש השיט במצרי הורמוז - תיענה בתקיפת תשתיות חיוניות באיראן, ובראשן תשתיות האנרגיה.
ביממה האחרונה החריף טראמפ את הטון בסדרת אמירות וציוצים מאיימים לקראת פקיעת האולטימטום שהציב ל-6 באפריל. במסגרת זו, ברשת Truth, פרסם איום בוטה וישיר נגד טהרן: "יום שלישי יהיה יום תחנות הכוח והגשרים באיראן. לא יהיה דבר כזה!! פתחו את המיצר המזורגג, ממזרים משוגעים - או שתחיו בגיהנום".
בישראל רואים ברצף ההתבטאויות הזה נדבך נוסף במסר האמריקני שלפיו הדד-ליין מתקרב, וכי אם איראן לא תיסוג - המחיר צפוי לעלות מדרגה. לפי ההערכה בישראל, המשוואה ברורה: ירי לעבר ישראל, פגיעה בספינות, איום על נתיבי הסחר, פגיעה בכוחות אמריקניים או תקיפה של מדינות האזור - יובילו לעליית שלב משמעותית בתגובה הצבאית.
על פי הגורמים המעורים, ההיגיון שמאחורי ההערכה הזו פשוט: לא משום שלארה"ב אין יכולת, אלא משום שלדבריהם אין צורך במבצע קרקעי. לפי ההערכות, אם יתפתח גל מחאה פנימי באיראן, והבסיג' או כוחות משטר אחרים ינסו לדכא אותו באש, התגובה הישראלית-אמריקנית עלולה להגיע מן האוויר. במילים אחרות, בישראל מסמנים תרחיש של התקוממות פנימית לצד מטריית איום אווירית - אך מציינים כי יתכן ששלב המחאה לא יגיע בקרוב מאוד.
לפי הערכות, מצבה הפנימי של הרפובליקה האיסלאמית חמור בהרבה מכפי שנראה כלפי חוץ. בישראל סבורים כי המשטר בטהרן מצוי במצב של שחיקה עמוקה, כלכלית ומשטרית, וכי הפגיעה בו אינה רק תוצאה של הלחימה הנוכחית. לפי ההערכה הזו, המשטר היה במצב רגיש עוד לפני תחילת העימות, והמלחמה רק האיצה תהליך קיים של היחלשות.
עוד לפי ההערכות, מתחת לפני השטח כבר מורגשת שחיקה בתוך מנגנוני הכוח עצמם, כולל זליגה שקטה מתוך בסיסי משמרות המהפכה והצבא. לדברי הגורמים ששוחחו עם 'מעריב': "לא כל מה שמתרחש נראה כלפי חוץ, בין היתר בשל מגבלות תקשורת, ניתוקי אינטרנט והיעדר מידע זמין מתוך איראן". לפי הגורמים, דווקא משום כך גם לא ממהרים להבליט את התהליך הזה בפומבי, מתוך הערכה שהשקט מסייע להעמקת הסדקים ולתנועת העריקה.
לצד זאת, בישראל מודים כי כל עוד נמשכת המלחמה, קשה לצפות להתפרצות רחבה ברחובות. ההסבר הוא שבזמן עימות חיצוני, המשטר מצליח עדיין להפעיל רגשות לאומיים ולצייר את המערכה כמלחמה נגד איראן עצמה, לא רק נגד שליטיה. לכך מתווסף גם המטען ההיסטורי העמוק ביחסי איראן-ארה"ב, שמאפשר לשלטון בטהרן לעורר רגשות אנטי-אמריקאיים ולגייס תמיכה או לפחות השהיית ביקורת.
אלא שלפי הערכות בישראל, דווקא סיום המלחמה עלול להפוך לרגע המסוכן ביותר עבור המשטר . לפי אותן הערכות, כאשר הציבור האיראני יתחיל לעכל את ממדי ההרס, את עומק המשבר ואת היעדר היכולת לשקם את המדינה - צפוי להיווצר זעם פנימי רחב. השאלה תהיה פשוטה: מי ישקם את הערים, מי ישלם משכורות, מי יממן את שיקום התשתיות, ומאיפה יגיע הכסף כאשר הסנקציות הכלכליות נמשכות ואף עלולות להחמיר.
זהו הפרדוקס שמרחף מעל טהרן: דווקא המלחמה מעכבת כרגע התקוממות עממית רחבה, אך היום שאחריה עלול לשחרר אותה. ברגע שהציבור יבין שלא צפוי שיקום מהיר, שלא יוזרם כסף מבחוץ, ושאין למשטר יכולת אמיתית להחזיר את המדינה למסלול - הזעם עלול להיות מופנה פנימה, לעבר מוקדי השלטון עצמם.
בישראל מעריכים כי גם ממד הכסף צפוי להפוך לגורם קריטי בשחיקת המשטר. לפי הגורמים, כבר כעת משולמות בחלק מהמקרים משכורות חלקיות בלבד, והחשש הוא שבתוך זמן לא רב יתקשה המשטר לשלם אפילו זאת. במצב כזה, אומרים בירושלים, השאלה אינה רק פוליטית אלא גם תפקודית: מי ימשיך לשרת, מי ימשיך לאכוף, ומי יישאר נאמן כאשר הקופה מתרוקנת.
בישראל גם מבקשים לשדר מסר ברור ביחס למצרי הורמוז: אם איראן תבחר להפוך את המעבר הימי לכלי סחיטה, מי שינסה "לקנות שקט" יצטרך להבין שלא מדובר במהלך שארה"ב אמורה לשלם עליו בחיי חייליה. לפי הגישה שנשמעת בשיחות סגורות ובהערכות מצב, וושינגטון אינה אמורה לסכן כוחות כדי לאפשר לגורמים אחרים חופש שיט תמורת תשלומים או הסדרים מול טהרן.