בהודעה הראשונה שניסח אשל, בסגנון של פנייה ישירה לטראמפ, הוא כתב: "זה לא ניצחון! זה ביזיון!", והמשיך במתקפה חריפה כלפי הנשיא האמריקאי. אשל השווה את תוצאות המערכה לשורת כישלונות אמריקאיים בעבר - מקוריאה, דרך וייטנאם ועד אפגניסטאן - ואף הוסיף כי "הפלופ שלך כמו הפלופ של רוסיה באוקראינה". לדבריו, ארה"ב לא סיימה את העבודה באיראן, לא השמידה את הנשק, לא הסירה את איום הטילים הבליסטיים ולא טיפלה בחומר הגרעיני המועשר.
אלא שכעבור דקות, ובזמן שנתניהו כבר נשא את הצהרתו, העביר אשל הודעה נוספת, שונה מאוד ברוחה. "כישראלי אמריקה עשתה לנו רק טוב", כתב הפעם. "אירן הוחלשה בכל התחומים, הפרוקסי שלה חלש יותר ועוצמתה של ישראל התגלתה לעיני כל העולם". המעבר החד בין שתי ההודעות ממחיש היטב את המתח במחנה נתניהו בין התחושה שהפסקת האש הושגה מוקדם מדי, לבין הצורך ליישר קו עם המסר הרשמי של ראש הממשלה - שלפיו ישראל סיימה את שלב המהלומה בעמדת כוח.
ההודעות של אשל, שהגיעו בעיתוי רגיש במיוחד, חושפות כנראה את מה שלא נאמר בפומבי: מאחורי ההצהרות על "הישגים כבירים", גם בתוך סביבתו הקרובה של נתניהו יש מי שמתקשים לראות בהפסקת האש הזו ניצחון מוחלט.