רבים בציבור הישראלי מסתובבים היום (חמישי) עם תחושת פספוס מובנת סביב הפסקת האש. התחושה הזו טבעית לגמרי. התבוננות מעמיקה בתמונה הרחבה חושפת מציאות אסטרטגית היסטורית שמציבה את איראן בשפל חסר תקדים. הכל מתנקז עכשיו למצרי הורמוז.
ובכל זאת, איראן מצאה בהריסות קלף מיקוח. "אי אפשר להתנקש במצרי הורמוז", הזכיר לי קוטיש. טהראן איבדה את יכולותיה הצבאיות, ויחד עם זאת מחזיקה ביכולת לשתק חמישית מאספקת הנפט העולמית - מנוף לחץ חזק יותר מכל ארסנל טילים. הנתונים מצביעים על צניחה של 7.5 מיליון חביות ביום במהלך מרץ. אמריקאים רבים רואים במחירי הדלק את הדאגה המרכזית שלהם. טהראן קיוותה שהלחץ מבית ישבור את טראמפ. זה לא קרה, והמצרים עדיין על השולחן.
עיצוב פני המערכה יוכרע באיסלאמבאד. מסמך הדרישות האיראני כולל ערבויות נגד תקיפות עתידיות, עצירת הפעילות הישראלית בלבנון, הסרת סנקציות, וקנס מעבר של שני מיליון דולר לכל ספינה. הבית הלבן דוחה את המסמך ורואה בו הונאה. יציאה איראנית מאיסלאמבאד עם גביית דמי מעבר מעוגנת בהסכם, תהפוך תבוסה צבאית אדירה לתיקו אסטרטגי.
לצד ההישגים, קיים מחיר אזרחי בצד האיראני שנידון לעצב את הנרטיב הבינלאומי לשנים קדימה. ישראל נדרשת להכיר במציאות הזו. במקביל, צה"ל זקוק להפוגה הזו. הקצב המבצעי מאז השביעי באוקטובר 2023 הוא רצחני, והפסקת האש מספקת נשימה הכרחית לכוחות.
החלטת נתניהו להחריג את לבנון מהפסקת האש היא הסעיף הדרמטי ביותר במתווה. תקיפות חיל האוויר במרכז ביירות נמשכות, ומוגדרות כמכה הקשה ביותר מאז מבצע הביפרים. הפסקת האש מסמלת תחנת ביניים. המטרות עומדות בעינן, וישראל שומרת את האצבע על ההדק.
איראן מגיעה לשולחן המשא ומתן במצב החלש ביותר שלה מאז 1988. המהלכים הצבאיים הפכו את קיום הרפובליקה האסלאמית לבלתי אפשרי. קריסת החומות תלויה כעת רק בתהליכים הפנימיים באיראן ובעוצמת הדיפלומטיה שתנוהל בפקיסטן. המבצע הצליח. ההחלמה היא מלחמה של מישהו אחר.
התרעות פיקוד העורף