בעתירה נטען כי החוק חותר תחת אושיות שלטון החוק ומערכת המשפט הממלכתית של מדינת ישראל, ונטען כי הוא פוגע פגיעה קשה, בלתי מידתית ובלתי חוקתית בזכויות יסוד חוקתיות ובהן הזכות לשוויון, זכות הגישה לערכאות, וזכויות עובדים. עוד הוסיפו כי החוק "מנוגד להוראות חוק יסוד: השפיטה ולעקרונות יסוד חוקתיים שלפיהן עוצבה מערכת המשפט בישראל כמערכת שיפוט ממלכתית".
נזכיר כי החוק קובע כי בתי הדין הרבניים והשרעיים יוכלו לשמש כבוררים בסכסוכים אזרחיים, בהסכמת הצדדים ובכפוף לחתימה על טופס בוררות ייעודי. מדובר רק ב"עניין אזרחי" כהגדרתו בחוק, למעט שורה של חריגים: עניינים פליליים ומינהליים, עניינים שבסמכות שיפוט קיימת של בית דין לפי חוק, הליכים בין בני זוג נשואים או מי שהיו נשואים, עניינים שהמדינה או רשות מקומית צד להם, דיני עבודה במקרים מסוימים, והליכי משמעת. הבוררות תתנהל לפי סדרי הדין הנהוגים באותו בית דין, ורק לאחר שכל הצדדים חתמו מרצון חופשי על טופס הבוררות. עד לקבלת הסכמה מלאה לא יתקיים דיון ולא תתקבל החלטה מהותית בסכסוך.
כמו כן, הצעת החוק קובעת כי "בית דין" הוא בית דין רבני או בית דין שרעי (מוסלמי), וכי ניתן לקיים הליך בוררות בעניינים אזרחיים בלבד, תוך החרגה מפורשת של עניינים פליליים, מנהליים, ענייני מעמד אישי, עניינים שבהם המדינה או רשות מקומית צד להם ועניינים נוספים המנויים בחוק. עוד נקבע כי בית דין יהיה רשאי לדון כבורר בעניין אזרחי רק כאשר כל הצדדים הביעו הסכמה באמצעות חתימה על טופס בוררות, ורק כאשר לבית הדין יש סמכות שיפוט בענייני המעמד האישי לפחות כלפי אחד הצדדים או שכל הצדדים הם תאגידים (למשל, כדי להגיע לדיון לפני בית הדין המוסלמי - על אחד הצדדים לפחות להיות מוסלמי, ועל שני הצדדים לחתום כי הם מסכימים לקבל את סמכותו של בית הדין).
התרעות פיקוד העורף