לפי רויטרס, אף שאיראן נתפסת כמי שחיזקה את מעמדה האזורי לאחר שהפעילה שליטה על נתיבי אנרגיה מרכזיים, היא ניצבת כעת בפני בעיות פנימיות הולכות ומחריפות, שעשויות להפוך בטווח הארוך לאיום חמור יותר על הרפובליקה האסלאמית מאשר התקיפות האמריקניות והישראליות עצמן.
בראיונות שערכה הסוכנות עם גורמים פוליטיים איראנים, בעלי עסקים ואנליסטים, תוארה מדינה המתקרבת לסף קריסה כלכלית. ברקע מרחף גם החשש מהתפרצות מחודשת של מחאות ארציות, בדומה לאלו שפרצו בינואר. לפי הדיווח, אותן הפגנות דוכאו בידי השלטונות במחיר של אלפי הרוגים - מספר גבוה יותר ממספר ההרוגים שספגה איראן במהלך המלחמה.
"איראן תעמוד בפני אסון"
גורם רפורמיסטי לשעבר אמר לרויטרס כי החשש שהכלכלה הקורסת תצית סבב מחאה נוסף ריחף מעל כל החלטה ממשלתית. מקור פוליטי המקורב לממסד האיראני הוסיף כי השלטונות רואים בכלכלה את "עקב האכילס" של המדינה. לדבריו, כל הסכם שלום מקיף יחייב הסרת סנקציות בינלאומיות ושחרור כספים מוקפאים, אחרת הרשויות יתקשו לעמוד אפילו בתשלומי שכר, שלא לדבר על שיקום התשתיות שנפגעו. לדבריו, מצב כזה עלול להעמיד בספק את יכולת ההנהגה לשלוט במדינה המונה כ-90 מיליון בני אדם.
עלי אנסארי, פרופסור להיסטוריה מאוניברסיטת סנט אנדרוז, אמר לסוכנות כי היקף הנזק בתוך איראן עדיין אינו ברור במלואו, אך העריך כי "בכל מדד זהו כישלון עבור איראן". לדבריו, "אין כסף והתשתיות נפגעו קשות". הוא הוסיף כי סגירת מצר הורמוז הייתה "אפשרות של מוצא אחרון", והעובדה שאיראן בחרה בה מעידה, לדבריו, על מצוקה. עם זאת, הזהיר כי המחיר הבינוני והארוך מבחינת איראן יהיה "עצום".
בשטח כבר מורגשות השלכות הפגיעה. אראש, בעל מפעל קטן לביגוד בעיר תבריז, סיפר כי נאלץ להפסיק את הייצור, ו-12 עובדיו הוצאו זמנית ממעגל העבודה. "גם עכשיו אני לא יודע מתי אוכל לפתוח מחדש. הכול תלוי בשאלה מתי זה באמת ייגמר", אמר.
לפי אחד הגורמים האיראנים שצוטטו בדיווח, היקף הנזק גדול כל כך, עד שהמתקנים התעשייתיים המרכזיים שמניעים את הכלכלה יידרשו לחודשים ואף לשנים של שיקום. לדבריו, אם הסנקציות לא יוסרו, "איראן תעמוד בפני אסון". הוא הוסיף כי הפגיעה במפעלים ובאתרים תעשייתיים אחרים יצרה תגובת שרשרת, שאילצה עשרות חברות נוספות, התלויות במתקנים הגדולים, להשבית את פעילותן - מה שהותיר אלפי בני אדם ללא עבודה.
בין היעדים שנפגעו, לפי הדיווח, היו מתקני ייצור בשדה הגז דרום פארס, שהוקמו בעלות של מיליארדי דולרים. תקיפות נוספות כוונו גם ליצרניות הפטרוכימיה המרכזיות של איראן. בתקשורת האיראנית דווח גם על השבתות במפעלי הפלדה הגדולים בחוזסתאן ובאספהאן, כאשר אלפי עובדים בכל אחד מהמפעלים הושפעו מכך, וכן על סגירת אזורי תעשייה לאורך חוף המפרץ בעקבות השבתת תחנות כוח.
המשבר שאחרי הלחימה: האמון במפרץ נשחק, והתסכול בתוך איראן גובר
לצד הנזק הישיר, באיראן חוששים גם מפגיעה ארוכת טווח בקשריה עם מדינות המפרץ. לפי הדיווח, גם אם התעשייה האיראנית תצליח להשתקם, היחסים הקריטיים עם שכנותיה נפגעו קשות בשל התקיפות האיראניות נגד מדינות המפרץ במהלך המלחמה. איחוד האמירויות, בפרט, הייתה חוליה מרכזית ביחסי הסחר של איראן עם העולם החיצון. גורם רשמי באיחוד האמירויות אמר כי אמנם ייתכן שהיחסים יתאוששו בעתיד, משום ששני הצדדים יישארו שכנים, אך התקיפות האיראניות יצרו "פער אמון עצום", שלדבריו עשוי להימשך עשרות שנים. איש עסקים איראני הפועל בדובאי סיפר כי הוא מעביר את עסקי הייבוא והייצוא שלו לעומאן.
שוקרי הוסיף כי "מיליונים" כבר חווים אובדן עבודה, ירידה בהכנסות או סגירת עסקים. ברחובות, כך לפי הדיווח, המשבר עדיין אינו מתבטא במחסור חמור במוצרים: תושבים בטהראן ובערים נוספות אמרו כי השווקים, החנויות, עסקים רבים, הבנקים והמשרדים הממשלתיים עדיין פועלים כסדרם. עם זאת, הם דיווחו על עליות מחירים - בחלק מהמקרים בשיעור של כ-40% מאז תחילת המלחמה - ועל הימנעות מרכישת מוצרים שאינם חיוניים. בעלת גלריה לאמנות בטהראן אמרה כי העסק שלה "מת למעשה".
מקור איראני בכיר נוסף אמר כי התקיימו כמה פגישות בדרג גבוה שעסקו בדרכים לשמור על תפקוד הכלכלה תחת משאבים מוגבלים, וכי הפסקת האש - והאפשרות להפסקת אש ארוכת טווח יותר - עשויות להעניק לממשלה מרחב מעט גדול יותר להוצאות. מאז תחילת המלחמה, כך לפי הדיווח, השלטון כבר סבסד אזרחים שנאלצו להימלט מבתיהם, וכן הוציא כספים על תיקונים דחופים בתשתיות קריטיות. עם זאת, אותו מקור הוסיף כי דווקא סיום הלחימה עלול להביא לכך שהציבור יהפוך חסר סבלנות יותר כלפי השלטונות, לעומת התקופה שבה ההפצצות עדיין נמשכו.
התרעות פיקוד העורף