בדברו, נתניהו פתח ואמר: "שואלים אותי: 'מה עשינו בצפון' והתשובה שלי: הבאנו הישגים כבירים. היו שני איומים מלבנון - איום קרוב ואיום רחוק: האיום הקרוב - חדירת אלפי מחבלים לשטחנו וירי נ״ט ליישובינו. והאיום הרחוק, שנסראללה בנה אותו במשך שנים - ירי של 150,000 טילים ורקטות שנועדו להחריב את ערי ישראל. את שני האיומים האלה הסרנו".
הוא פנה לעסוק בפעילות של צה"ל בתוך תחומי לבנון: "עכשיו תראו מה עשינו: יצרנו לראשונה רצועת ביטחון עמוקה לאורך כל גבול הצפון. לא רק בלבנון; לאורך כל גבול הלבנון עד החרמון, דרך רמת הגולן ועד הירמוך. הם רצו להקיף אותנו בטבעת אש, אנחנו עשינו טבעת ביטחון. הרצועה הזו מסירה לחלוטין את האיום הקרוב של פלישה וירי נ״ט. צה״ל יושב שם - בקו הצהוב - כדי להמשיך להגן מפני האיום הקרוב".
הוא הוסיף ואמר: "ולגבי האיום הרחוק - השמדנו 90% ממאגרי הטילים והרקטות שבנה נסראללה. חיסלנו את נסראללה עצמו. הדהמנו אותם בביפרים. חיסלנו אלפי מחבלים. חיזבאללה של היום הוא צל של עצמו לעומת ימי הרהב של נסראללה. אבל אני אומר ביושר: עדיין לא סיימנו את המלאכה. יש דברים שאנחנו מתכננים לעשות מול איום הרקטות שנשארו ונגד איום הרחפנים, ולא אפרט.
הוא התייחס להבטחות שלו לפרק את חיזבאללה מנשקו: "אבל יש לנו גם יעד נוסף והוא פירוק חיזבאללה. ולכן אני אומר לכם שוב ביושר: זה לא יושג מחר. זה דורש מאמץ מתמשך, סבלנות ואורך רוח, וזה דורש ניווט מושכל בשדה המדיני. לבקשת ידידי הנשיא טראמפ, שאיתו שינינו את המזרח התיכון והבאנו הישגים אדירים, הסכמנו להפסקת אש זמנית בלבנון. לבקשתו, ניתן הזדמנות לקדם פתרון מדיני וצבאי משולב עם ממשלת לבנון".
לבסוף, התייחס נתניהו למשא ומתן המתנהל עם ממשלת לבנון: "אני מזכיר לכם - בפעם הראשונה מזה 43 שנים, נציגי מדינת ישראל מדברים ישירות עם נציגי מדינת לבנון. הדרך לשלום עוד ארוכה, אבל התחלנו בה. ידנו האחת אוחזת בנשק, ידנו השנייה מושטת לשלום. בדרך זו או אחרת נחזיר את הביטחון לתושבי הצפון, ובעזרת השם נעשה ונצליח".
המהלך החל בלחץ אמריקאי כבד על ירושלים לקדם הפוגה זמנית בלחימה, בניסיון לייצר חלון מדיני שיאפשר התקדמות רחבה יותר בזירה האזורית. במקביל, בלבנון הבהיר הנשיא ג'וזף עאון כי לא יסכים לשיחה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני שתובטח הפסקת אש. שעות לאחר ההכרזה הגיב נתניהו בהצהרה מצולמת ואמר: "יש לנו הזדמנות היסטורית לשלום עם לבנון".
המסר מביירות היה חד-משמעי: הפסקת אש תחילה, ורק אחר כך ניתן יהיה לבחון מעבר למסלול של מגעים מדיניים ישירים יותר. הדרישה הלבנונית כללה גם תפיסה עקרונית שלפיה כל תהליך מדיני חייב להתחיל בעצירת האש ורק לאחר מכן לעבור לשאלות הכבדות של הסדרי הביטחון, נוכחות צה"ל בדרום לבנון והמשך התיווך האמריקאי.