היא המשיכה ואמרה: "זה לא שקיבלנו את ההודעה שאיתי שלנו לא בחיים ותמשיכו הלאה. המשפחה שלנו מפורקת לגמרי. לא מתפקדת. יש לי עוד שני ילדים שאני לא מצליחה להיות אמא שלהם. אני כבר לא מדברת על זה שלרובי ולי היה עסק שכבר לא קיים. כשהחזירו את איתי ופתאום הפכנו למשפחה שכולה, אין כפתור שיכול פשוט להעביר אותנו ממשפחה של חטוף למשפחה שכולה".
חגית הוסיפה: "אני בהרגשה שלי עוד לא הצלחתי לעכל את זה שהחזירו את איתי עדיין. במעט שאני מצליחה להירדם בלילה, אני עוד במאבק להחזיר אותו. אני לא מצליחה להיפרד ממנו. אחרי שנתיים אני לא רוצה לספר לכם מה מחזירים בעצם. אני לא ראיתי את ההוכחות ללמה הוא לא בחיים, אני לא יכולה להתמודד עם זה. והמחשבה שברגע אחד המשפחה מעבירה אותנו ממשפחה חטופה לשכולה ולזרוק עלינו פסיכולוג, אני לא מבינה את זה. איפה המעטפת למשפחות החטופים החללים, ולמה אני צריכה לראות שמשפחות של חטופים שחזרו בחיים מקבלות הכרה מלאה, ואנחנו לא. גם לנו מגיע".
סמרנו הוסיפה: "אין שום התחשבות מצד המדינה, כלום. יש טיפולים פסיכולוגיים, וייעוץ משפטי, יש מעטפת שעוזרת, אבל בסוף - אנחנו צריכים לחיות ממשהו. הפסיכולוג לא משלם לי את המשכנתא. יש לי משכנתא מטורפת. אני צריכה להחזיק בית. אנחנו צריכים להתפרנס בכבוד. ולעזאזל מגיע לנו, כי הילד שלי הלך לחגוג במסיבה אחרי שהוא שירת בצבא. אני לא רוצה להיות נזקקת, נתמכת מהמדינה. אני מצפה מהמדינה לתת לנו תקופת הסתגלות ראויה. אני לא רוצה להיות שבויה בידי פוליטיקאים. ואני מבקשת מאנשים בכנסת, מכם, תבינו אותנו. תבינו מה אנחנו עוברים".
היא המשיכה בכאב: "היום אני מנסה להכיר בבן שלי כחלל חטוף עד ליום קבורתו השלישי. אין הכנה ואין חזרה גנרלית לאמא שצריכה להתמודד עם אובדן של ילד. מענק הסתגלות קיבלו הורים של חטופים חיים, אבל איפה אנחנו הורים של חללים? לי לא מגיע מענק הסתגלות? אני אמורה לקום וללכת לעבודה? לא מגיע לי יום אחד של חסד? לכולם יש רצון לעזור, אבל צריך לעבור מהמילים למעשים, והצדק צריך להיאמר ולהיעשות".
היא הוסיפה וסיפרה: "אני עובדת סוציאלית עם תואר שני ואני כרגע מובטלת, ואנחנו ארבעה בני משפחה כאלה שלא מצליחים לחזור למעגל העבודה. רק לפני כמה חודשים התחלנו לעכל את זה שכלל החטופים חזרו. אנחנו כמו משפחה אחת גדולה, ורק לאחרונה אנחנו מתחילים להבין מה קרה לנו. זה עוד דבר שהוא במקביל להתמודדות עם האובדן".
היא שיתפה כי "אנחנו לא מוכרים כרגע כמשפחה של חטוף, למרות שקיבלנו מסמך שהוא כן והראו לנו סרטון של מישהו שדומה לו שנחטף. הגופה שלו בפועל הייתה בארץ בסוף, אבל אנחנו חיינו בחוויה שהוא חטוף בשל כך. אנחנו מוגדרים משפחה שכולה למרות זאת, והיינו שמחים להכרה רשמית. גופים וולונטריים הכירו בנו, אבל המדינה לא".
כהן סיימה: "היום, אחרי שהמאבק להשבה הסתיים, הן נותרו עם שקט אחר. שקט כבד. עם האבל. עם הגעגוע. וגם עם הרבה מאד שאלות שטרם קיבלו מענה, כי עדיין למרות השנים שחלפו עדיין לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לחקר הטבח הנורא של ה-7.10. אמהות יקרות, הדיון הזה מוקדש לכן".
התרעות פיקוד העורף