העלות של כל שיגור בודד ממחישה את סדר הגודל: טיל טומהוק מוערך בכ-2.6 מיליון דולר, מיירט SM-3 בכ-28.7 מיליון דולר, SM-6 בכ-5.3 מיליון דולר, THAAD בכ-15.5 מיליון דולר, וטיל פטריוט בכ-3.9 מיליון דולר. כשמחברים את העלויות האלה לאלפי שיגורים בתוך שבועות ספורים בלבד, מתקבלת הוצאה של מיליארדי דולרים בפרק זמן קצר מאוד.
לפי ההערכות שהובאו בניתוח, ארה"ב השתמשה ביותר מ-850 טילי טומהוק במהלך הלחימה. גם במיירטי פטריוט, כך נטען, נרשם שימוש בהיקף של אלפים. הבעיה, לפי מחברי הניתוח, אינה רק הכמות שנורתה - אלא הקצב האיטי מאוד שבו ניתן לחדש את המלאים. עבור חלק מן המערכות, היצרנים מעריכים כי משך הזמן שבין ההזמנה לאספקה עלול להגיע עד ארבע שנים.
מחברי המחקר אמנם סבורים כי לארצות הברית עדיין יש די תחמושת כדי לנהל את המלחמה הנוכחית, אך מזהירים כי התמונה מטרידה הרבה יותר כשמסתכלים קדימה. לדבריהם, אם תידרש ארה"ב לעימות רחב היקף נוסף - למשל מול סין - המלאים הקיימים עלולים להתברר כנמוכים באופן מסוכן. לפי הניתוח, גם לפני המלחמה באיראן נחשבו המחסנים האמריקניים לבלתי מספקים, והלחימה האחרונה רק החריפה את הבעיה.
חלופות זולות יותר - אבל עם מגבלות ברורות
על רקע זה, מצוין בדיווח כי הצבא האמריקני מנסה להישען יותר ויותר על חלופות זולות יותר, כמו פצצות JDAM או מערכות מבוססות כטב"מים. ואולם, לחלופות הללו יש מגבלות ברורות, בעיקר בכל הנוגע לטווח, לדיוק ולגמישות המבצעית לעומת מערכות היירוט והתקיפה המתקדמות.
עוד גורם שמקשה על וושינגטון, לפי הדיווח, הוא העובדה שבעלות בריתה ושותפותיה של ארה"ב - ובהן אוקראינה ומדינות במזרח התיכון - נשענות גם הן על אותם מאגרי נשק אמריקניים. המשמעות היא שארה"ב אינה נדרשת רק לחדש את מלאיה שלה, אלא גם להמשיך לעמוד בהתחייבויות אספקה בינלאומיות, בעיצומו של עומס ייצור כבד ומתמשך.
התרעות פיקוד העורף