מספר גורמים טענו כי טרופר לא מנהל מגעים עם בנט. עם זאת, דווקא איזנקוט פרסם הודעה בנושא, שבה רמז באופן ברור כי הוא מעוניין לצרף את טרופר למפלגתו: "חבר הכנסת חילי טרופר הוא חבר ושותף לדרך, מטובי האנשים שידעה כנסת ישראל. אדם שפעל בכל שעה לטובת חיזוק הסולידריות הישראלית, ליווי פצועים ומשפחות שכולות במלחמה, כשאחדות ישראל לנגד עיניו. אשמח מאוד לראותו ממשיך בחיים הציבוריים כדי להביא לשינוי ותקווה, לישראל טובה יותר וחזקה יותר".
גנץ עצמו מסר: ״חילי טרופר הוא קודם כל שותף לדרך. הוא היה הראשון שצירפתי וסייע לבנות את המפלגה, מבחירת האנשים ועד למצע, הוא היה איתי בכל מוקדי קבלת ההחלטות. לאחר תקופה ארוכה של דילמות אישיות הוא קיבל החלטה כואבת. אני מאחל לחילי רק טוב כי הוא אדם ערכי וראוי, והלב שלו במקום הנכון. אני מודה לו על הדרך המשותפת.
אומר בכנות, זהו יום כואב עבורי - אבל אני עם אפוד שקוראים לו מדינת ישראל. הוא מגן עליי בדרך הציבורית שלי, הוא ההבטחה שלי לילדיי ולילדנו. מדינת ישראל חייבת ממשלת אחדות ציונית רחבה. כל ממשלה שתהיה תלויה במפלגות הערביות או בבן גביר תהיה אסון למדינת ישראל ותביא עלינו מלחמת אחים. עידן הגושים והשנאה חייב להגיע לסיומו.
מעל 40 שנה אני משרת את המדינה והסתערתי מול סכנות בקרב וגם מול כל אתגר שניצב מולי. כמו בקרב, לפעמים צריך לרדת לכריעה, לשפר עמדות, לתת מכת אש ולהמשיך בהסתערות. גם הבוקר הזה, חבריי ואני נמשיך בהסתערות. נעשה הכל כדי שתוקם בישראל ממשלת אחדות ציונית, רחבה ויציבה. ישראל לפני הכל".
גם טרופר עצמו פרסם הודעה בנושא, ורמז כי לא בטוח שיעזוב את המערכת הפוליטית, וכי קיימת האפשרות שיצטרף לאחת המפלגות האחרות: "היום גם אני עוזב בית. זה פחות הירואי ואני כמובן לא יוצא לסכן את חיי כמו הלוחמים הגיבורים, אבל גם אני עוזב מקום שהיה עבורי בית פוליטי, כדי להמשיך, להשפיע ולשרת את ישראל.
לא קל לזוז ממקום שהיה ביתך, אבל עכשיו זה לא זמן לנעים ולקל. עכשיו זמן לשאול מה המדינה צריכה וכיצד אוכל לתרום לה בצורה הכי אפקטיבית.
הנאמנות למדינה חזקה מכל נאמנות אחרת, גם מפלגתית. רבים שילמו מחיר אדיר למען המדינה, וזה מחייב כל אחד מאיתנו לבדוק עם עצמו מה הוא עושה למען המדינה. כל אחד והתשובה שלו, התשובה שלי לעצמי היא שהשפעה משמעותית אינה אפשרית יותר במפלגת כחול לבן.
אעשה זאת בדרכי - במאמץ לדבר כמה שיותר לגופו של ענין ולא לגופו של אדם. להיאבק בעוצמה על ערכי אך לשמור על דרך ארץ וכבוד הדדי. ולעולם, לעולם לא להתייאש".
מה עכשיו?
העזיבה של טרופר מצטרפת לרצף אירועים שמחלישים את המחנה הממלכתי מבפנים. המפלגה שנבנתה סביב גנץ כאלטרנטיבה ממלכתית לנתניהו מאבדת בהדרגה חלקים מרכזיים מתוכה: תחילה פרישת גדעון סער ותקווה חדשה, לאחר מכן התרחקותו של איזנקוט, וכעת טרופר - אחת הדמויות המזוהות ביותר עם הקו הממלכתי והמאחד.
טרופר מביא איתו פרופיל פוליטי נדיר יחסית: ממלכתי, לא מתלהם, בעל שורשים בציונות הדתית ובקונצנזוס הישראלי הרחב. העזיבה שלו מצביעה על קושי הולך וגובר של כחול לבן לשכנע גם את אנשיה הבכירים שהיא עדיין פלטפורמה משמעותית להשפעה.
מבחינת הזירה הפוליטית הרחבה, טרופר הופך כעת לשחקן חופשי ומבוקש. הצטרפות שלו לאיזנקוט, אם תבשיל, עשויה לתת למסגרת כזו נכס פוליטי משמעותי: דמות שמסוגלת לדבר אל ימין מתון, אל מצביעים שמאסו בנתניהו אך עדיין אינם רואים את עצמם כחלק מהמרכז-שמאל הקלאסי.
המאבק המרכזי במערכת הפוליטית נמצא בדיוק באזור הזה: מצביעים ממלכתיים, זהירים, שמחפשים יציבות ואמינות, ואינם ממהרים לעבור צד בלי כתובת פוליטית משכנעת.
טרופר, יותר מרבים אחרים, יודע לפנות לקהל הזה בלי להישמע זר לו. האם ילך לבנט, יצטרף לאיזנקוט או ינסה לבנות משהו חדש? התשובה עדיין פתוחה. אבל המהלך שלו כבר מסמן תזוזה משמעותית במרכז המפה הפוליטית - ומוסיף סימן שאלה כבד מעל עתידה של כחול לבן.
התרעות פיקוד העורף