במערכת הפוליטית הישראלית יש רגעים שבהם הסקרים אינם רק מספרים. הם הופכים לאיתות. לא הבטחה, לא תחזית סופית, אלא רמז לכך שמשהו מתחיל לזוז.
בתקופה האחרונה נדמה שהאיתות הזה הגיע מכיוון גוש השינוי: בפעם הראשונה זה זמן רב, מפלגות האופוזיציה הציוניות מזהות אפשרות ממשית להגיע לרוב בכנסת הבאה - אבל ככל שהמספר 61 מתקרב, כך מתחדדת גם השאלה הקשה יותר: עם מי בדיוק מקימים ממשלה, ועל מה מוותרים בדרך.
אבל מאחורי המספרים מסתתר סיפור מורכב בהרבה. האופוזיציה אולי מתקרבת לרוב, אך היא עדיין לא פתרה את הבעיה שהפילה ממשלות, פירקה בריתות ושחקה אמון ציבורי: איך מחברים יחד ימין רך, מרכז ביטחוני, ליברלים, שמאל ציוני ומפלגות שמסרבות להישען על רע"ם או חד"ש - בלי להפוך את הנוסחה כולה לבלתי אפשרית.
61 מנדטים, אבל באיזה מחיר?
המשפט החשוב בדבריה היה דווקא על הצד השני: "אנחנו יודעים שלצד השני אין יכולת להקים ממשלה כבר די הרבה זמן". כלומר, הסיפור איננו רק התחזקות אפשרית של האופוזיציה, אלא שחיקה מתמשכת ביכולת של נתניהו לתרגם את גוש הימין-חרדים לממשלה יציבה.
הקרב על הימין הרך
במילים אחרות, איחוד גדול מדי עשוי להיראות מרשים על הנייר, אך לא בהכרח להגדיל את הגוש. הוא יכול ליצור תמונה של מפלגת ענק מול הליכוד, אבל גם להרחיק מצביעים שמרגישים פחות בנוח בתוך מסגרת רחבה מדי. זו בדיוק הדילמה שמלווה את האופוזיציה כבר חודשים: האם לרוץ יחד כדי לשדר אלטרנטיבה שלטונית, או לרוץ בנפרד כדי למקסם קהלים שונים.
תרחיש אחר, של איחוד בין ישראל ביתנו ל"ישר!", מציב את הרשימה המאוחדת על 25 מנדטים כאשר ליברמן עומד בראשה - מנדט אחד יותר מאשר בריצה נפרדת. אם גדי איזנקוט עומד בראש האיחוד הזה, הרשימה כבר מטפסת ל-27 מנדטים והופכת לגדולה ביותר, כשהליכוד יורד ל-25.
בלי נתניהו, בלי רע"ם - אבל איך?
הבעיה היא שהמשוואה הזו מחייבת מספרים כמעט מושלמים. אם האופוזיציה הציונית מגיעה ל-61 או 62 מנדטים, היא יכולה להרכיב ממשלה בלי מפלגות ערביות ובלי חרדים. אם היא נתקעת על 59 או 60, כל ההצהרות הופכות למבחן קשה: האם נשארים נאמנים לקו הציוני-ליברלי המוצהר, או מחפשים גשרים מבחוץ.
נתניהו, החרדים והאחים המוסלמים
במובן הזה, הליכוד מנסה לשוב למגרש שהיה נוח לו בעבר: להציג את ממשלות המרכז-שמאל או גוש השינוי כתלויות בגורמים לא ציוניים. אלא שהפעם האופוזיציה מנסה לסגור מראש את הפתח הזה. בן ברק, מלינובסקי והנדל - כל אחד מזווית אחרת - משרטטים את אותה גדר: לא נתניהו, אבל גם לא ממשלה שנשענת על רע"ם או חד"ש.
המסר של הנדל מציב רף מחמיר מאוד: ממשלה בלי נתניהו, בלי חרדים, בלי ערביות, עם חוק גיוס ועם ועדת חקירה. זו נוסחה אידיאולוגית ברורה, אבל פוליטית היא דורשת כמעט נס מתמטי.
האיחוד הגדול - חלום או מלכודת?
התרחיש המסקרן ביותר בסקר הוא איחוד מלא של ארבע מפלגות האופוזיציה, כולל הדמוקרטים וללא המפלגות הערביות. בתרחיש הזה, האיחוד מגיע ל-60 מנדטים. הליכוד דווקא מתחזק מעט ל-27, עוצמה יהודית יורדת ל-8, וגוש הקואליציה עומד על 50.
לכאורה, זה נשמע כמו הישג: רשימה מאוחדת, גדולה, ברורה, שמציבה מול נתניהו אלטרנטיבה שלטונית אחת. בפועל, זהו גם תרחיש מסוכן. איחוד כזה עלול למחוק את ההבדלים בין הקהלים, ליצור תחושת כפייה אידיאולוגית, ולהרחיק מצביעים שאינם רוצים לראות את בנט, לפיד, ליברמן, איזנקוט והדמוקרטים באותו בית פוליטי.
דווקא הפיצול, במקרים מסוימים, מאפשר לכל מפלגה לדבר לקהל שלה: בנט לימין רך וממלכתי, איזנקוט למרכז ביטחוני, ליברמן לחילונים ימניים וליוצאי ברית המועצות, לפיד למרכז ליברלי, והדמוקרטים לשמאל-מרכז. איחוד מלא עשוי לשדר כוח, אבל גם לטשטש זהות. וברגע שזה קורה, מצביעים עלולים להישאר בבית - או לחפש כתובת אחרת.
התקווה קיימת, הנוסחה עדיין לא
לכן, למרות המספרים המעודדים מבחינת האופוזיציה, המפה עדיין רחוקה מהכרעה. בלי איחודים, לפי הסקר, אין שינוי בין הגושים: 60 מנדטים למפלגות האופוזיציה הציוניות, 50 לקואליציית נתניהו ו-10 למפלגות הערביות. זה מצב שמעניק לאופוזיציה יתרון ברור, אבל לא בהכרח ממשלה.
המרחק בין 60 ל-61 מנדטים הוא המרחב שבו קמות ונופלות ממשלות בישראל. זהו מרחב של הבטחות בחירות, קווים אדומים, חיבורים בלתי צפויים ולחצים שלא נראים בסקר. האופוזיציה יכולה להרגיש שהיא קרובה מאי פעם ליכולת להחליף את נתניהו, אבל דווקא הקרבה הזו מחייבת אותה להחליט מי היא: גוש רק-לא-ביבי, גוש ציוני-ליברלי, ימין ממלכתי מורחב, או קואליציה רחבה שתנסה להכיל את כל אלה יחד.
בינתיים, נתניהו והליכוד ינסו להחזיר את הדיון לשאלות של ביטחון, נאמנות וגושים לא ציוניים. האופוזיציה תנסה לדבר על אלטרנטיבה, תקווה וממשלה ציונית בלי נתניהו. ובתווך, הציבור יבחן לא רק מי מוביל בסקרים, אלא מי מסוגל להרכיב ממשלה שלא תתפרק עוד לפני שתושבע. כי בסוף, הסיפור של הבחירות הקרובות לא יהיה רק מי מגיע ל-61. הוא יהיה מי מצליח להפוך את המספר הזה לממשלה
התרעות פיקוד העורף