"זוהי מהות התפקיד. ג'יימס בונד התפרסם כזה שיש לו 'רישיון להרוג'. למוסד אין רישיון בלאנקו להרוג. מבצעים שעלולים לגרום להרג בני אדם מאושרים בוור"ש (ועדת ראשי השירותים, שבה יושבים גם ראש אמ"ן וראש המוסד והמזכיר הצבאי של רה"מ), אבל רוב רובם של מבצעי המוסד מתבצעים ללא אישור כלשהו.
"במצב הנוכחי, למנות לתפקיד כזה, שדורש שיקול דעת רב, זהירות מובנית, הקפדה על כללי בטיחות, ניסיון ממושך וכו', אדם שכבר עשה לעצמו שם של "שור מועד" בתחום הזה בדיוק ואין לו ניסיון מודיעיני כלשהו - זה פשוט לשחק באש. ראש המוסד צריך להגיע לתפקיד כשיש לו קווים אדומים ברורים, כשהוא יודע להבדיל בין טוב לרע, בין מותר לאסור, בין ההיבטים השונים וההשלכות של פעולות המוסד. ההסתבכויות של גופמן מעידות על חוסר התאמה קיצוני״.
בשלב מסוים התקוממה חברת הוועדה, פרופ' טליה איינהורן (אמא של ״שרוליק״ הנעלם בסרביה) ואמרה בעניין הסתבכויותיו של גופמן ש"טוב, יש שתי גרסאות". היא רמזה לכך שגופמן מכחיש. "אין שתי גרסאות", ענה ברנע, "ברגע שזה נבדק והוא קיבל הערה פיקודית, סימן שזה נכון. יש רק גרסה אחת", השיב לה.
ברנע צודק. ראש מוסד מקבל כל יום אין־ספור החלטות גורליות. חלק ניכר מהן עלול לסבך את ישראל ביטחונית, מדינית, כלכלית ובכל תחום שהוא. שיקול דעת הוא התכונה הכי חשובה בתפקיד כזה. גם ריסון עצמי. גם איזונים ובלמים. כל מה שאין לגופמן.
על פי פרסום של יואב לימור לפני כמה חודשים, פרשת אורי אלמקייס אינה הראשונה שבה גופמן מסתבך באזור הדמדומים הזה. קדמה לה פרשה שבמסגרתה כשהיה מח״ט הפעיל פלסטינים כסוכני מודיעין, אקט בעייתי ורגיש במיוחד, בלי תיאום או אישור עם אמ״ן או עם השב״כ. ואחרי האירוע הזה הוא הסתבך שוב בפרשת אלמקייס. לאיש הזה, סבור דדי ברנע, סבור גם נשיא העליון לשעבר גרוניס, אסור לתת מפתחות של ארגון הביון החשאי של ישראל. עם כל הכבוד וכו׳.
תארו לעצמכם שמינוי גופמן יעבור. ובעוד שנה הוא יורה על פעולה רגישה כלשהי על אדמת רוסיה, או בארה״ב (ישראל התחייבה אחרי פרשת פולארד לא לרגל אחר ארה״ב), או משהו מהסוג הזה, העסק ייחשף ויגרור מהומת אדירים ומחירים כבדים שייגבו מאיתנו. מה יגיד אז נתניהו, אם אכן נזכה עדיין בשירותיו כראש ממשלה? הוא יגיד שלא ידע. שלא הזהירו אותו. שלא אמרו לו. שלא העירו אותו. וזה לא יהיה נכון. כי מה שקורה עכשיו, זו האזהרה. עכשיו מושכים בדש מעילו.
עוד משהו שמדברים עליו פחות בנושא גופמן הוא הקרדיטים. כולם מדברים על זה שהוא אלוף בצה״ל. כלומר, לפחות מבחינת פז״ם הוא כשיר לתפקיד ראש המוסד. ובכן, זו טעות. בהיותו תת־אלוף, כיהן גופמן כמפקד אוגדה מרחבית. תפקיד זוטר לדרגה. אוגדה מרחבית אינה אוגדה סדירה וגם אינה אוגדת מילואים מתמרנת. בתפקיד הזה הוא הסתבך בפרשת אלמקייס. אחר כך עוד היה מפקד המרכז לאימוני יבשה, שנודע בעבר כמפקד בסיס האימונים צאלים. כאן מסתיימים הקרדיטים שלו כתא״ל. משם הוקפץ ישירות לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, שזה תפקיד פקידותי, וקיבל דרגת אלוף.
ובכן, האיש לא צבר את הניסיון שאמור תא״ל לצבור לפני דרגת האלוף, ולא צבר שום קרדיט כאלוף למעט מזכיר צבאי. כדי להיות רמטכ״ל, אתה צריך להיות לפחות מפקד אחד הפיקודים, לעשות תפקיד מטה נוסף ורצוי גם משהו כמו ראש אמ״ן. גופמן נקי מכל אלה. בתול לגמרי. אם נסכום את הקרדיטים שלו, עכשיו הוא כשיר, אולי, לקבל אלוף ולעשות תפקיד ראשון כאלוף. אבל הוא מקבל את המוסד. ללא ניסיון מודיעיני משמעותי, ללא ניסיון מבצעי משמעותי. סתם ככה.
אין לי מושג איך הסיפור הזה ייגמר. ההרכב שדן באירוע בבג״ץ הוא הרכב אקטיביסטי, אבל בג״ץ בימינו הוא גוף מורתע ששופטיו מתבצרים במה שהיה פעם ״המבצר״. לא מן הנמנע שהמינוי יאושר. אם לא יאושר, תחזרו לפתיח של הטור הזה - מי שימונה יהיה א׳, שאכן הוקפץ מעט כדי להיות סגן, ואכן מקורב לנתניהו ואיש ימין, אבל אי אפשר לתקוף את המינוי בענייניות. אם גופמן יאושר, ובכן, אין לדעת. או שזה יצליח, או שזה ייכשל. אם זה ייכשל, את המחיר נשלם כולנו.