עידן נתניהו הוא לא רק קדנציות מרובות, אלא גם שינוי טקטוני במונחים ישראליים: מהמהפכה הקפיטליסטית ששינתה את המשק, דרך הסכמי אברהם ועד לקיטוב החברתי שיש הרואים בו כלי עבודה פוליטי. מורשת נתניהו היא פאזל של הצלחות גדולות ושברים עמוקים, ומנהיגותו היא עיצוב ישראל מחדש - חזקה, גלובלית, אך גם מפורקת מבפנים.
30 שנה הן נצח בפוליטיקה, אבל ספק אם לשי בזק הזמן הזה הספיק כדי להחליט אם פטרונו הפוליטי ייזכר כמי שבנה את המדינה או פירק אותה מבפנים. והוא לא היחיד. דור שלם לא מכיר מציאות ישראלית ללא נתניהו. בעוד מנהיגים במדינות אחרות באים והולכים, נתניהו נותר הציר המרכזי שסביבו נעה המדינה, משתנה ומגדירה את עצמה מחדש. “נתניהו לא רק משל", אומר בזק. “הוא גם הרכיב מחדש את המנגנונים שמניעים אותנו מהישרדות לשגשוג, ומשגשוג להישרדות. וחוזר חלילה".
אכן, נתניהו היה האדריכל של המעבר מכלכלה ריכוזית וסוציאליסטית לאומת הסטארט־אפ הקפיטליסטית. הוא האמין שמשאבים ציבוריים צריכים להזין את המגזר הפרטי ופעל לעוצמה כלכלית שאפשרה לישראל לעמוד על רגליה מול לחצים בינלאומיים, גם אם במחיר של שחיקת הסולידריות. בזירה המדינית הוא ניפץ את הפרדיגמה הישנה שהאמינה בשלום שעובר דרך ויתורים לפלסטינים. הסכמי אברהם הם העדות להצלחתו להפוך את ישראל לשחקנית גיאופוליטית רלוונטית מתמיד. “ביבי לימד את העולם שאפשר להיות 'וילה בג'ונגל', עם קירות משוריינים וקשרים עסקיים", מאפיין הדובר לשעבר. “אבל לצד הנסיקה הגלובלית התרחש תהליך של כרסום פנימי. תחת הנהגתו הקיטוב הפך מטעות לשיטת עבודה, והישראליות התפצלה לשבטים".
דרכיהם של נתניהו ובזק הצטלבו לראשונה כשהאחרון היה בן 26. אביו נפטר כשהיה בן 14, אמו התגוררה בגוש קטיף, ובזק, שסיים את שירותו הצבאי, עבר להתגורר בדירת שותפים קטנה במרכז כדי לעבוד ולממן את לימודי התואר הראשון. “ניקיתי חדרי מדרגות, סחבתי ארגזים, חילקתי עיתונים, עבדתי בשישה סוגי עבודות ואיכשהו הצלחתי להשלים את התואר", הוא מספר. “אני זוכר שבבוקר הייתי עובר ליד דוכן פלאפל ב־5 שקלים ובכל פעם הייתי מכניס את היד לכיס, סופר את המטבעות ומחזיר, כי ב־5 שקלים אפשר לקנות לחם וגם חלב ויוגורט. הייתי צעיר ועני, וכשהדובר של תנועת מולדת עזב, הציעו לי להיות הדובר של גנדי. באתי לריאיון, וכשגנדי שמע שהייתי בבני עקיבא ואמא שלי הייתה בפלמ"ח, הוא ישר קיבל אותי. למחרת הלכתי לקניון ובפעם הראשונה בחיי קניתי ז'קט ועניבה. המוכר הסביר לי איך לקשור את העניבה, ואני חזרתי לדירה הקטנה, התרתי אותה בזהירות וירדו לי דמעות".
ב־30 השנים שחלפו נתניהו ובזק התבגרו, המנהיגות השתנתה וגם המדינה. האמונות שנאמרו אז בפה מלא התחלפו באמירות שהן היפוכן המוחלט. "הייתי עם נתניהו ב'המעגל' של דן שילון כשהוא אמר בפה מלא, 'אני אהיה ראש ממשלה קדנציה אחת, מקסימום שתיים, אחר כך נזוז ונפנה את המקום'", נזכר בזק היום. "אני חושב שהוא אמר את הדברים ברצינות גמורה. הוא האמין בהם".
בעשור האחרון נע שלטונו של נתניהו על ציר מרכזי, מתוח להתפקע: המאבק המשפטי על חפותו. עבור תומכיו, שליחותו ההיסטורית נתקלת ברדיפה משפטית. עבור מתנגדיו, זוהי הקרבת האינטרס הלאומי על מזבח ההישרדות האישית. "לא קל להיות ראש ממשלה", אומר בזק. "משה רבנו בעצמו אמר שאנחנו עם קשה עורף. השיטה היא לא להתלונן ולא להיות מריר אלא להתמודד, כי אלו החיים. ככל שאתה עולה גבוה יותר על העץ, ככה רואים לך ברור יותר את האחוריים. אני לא חושב שצריך לדרוש מראש ממשלה להיות סגפן, אבל כשאנשים מתקשים לגמור את החודש, הם מסתכלים על המנהיגים שלהם ולא מרגישים בנוח עם הנהנתנות שלהם. נתניהו ומשפחתו לא היו זהירים מהבחינה הזאת. הם חשבו שהמתנות והקשרים זה לא סיפור גדול".
בנימין נתניהו בנה את המוניטין הביטחוני שלו דרך הספר "מלחמה בטרור", כשהסביר לעולם איך מנצחים רשע קיצוני. שלושה עשורים אחרי, האיש שביקש להיות האסטרטג הלאומי - חתום על המחדל הביטחוני הקשה ביותר שידעה המדינה מאז הקמתה. "נתניהו היה מבין גדול בביטחון", אומר שי בזק. "בזמנו, כשהיה אירוע ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל, הוא סיפר שכשהציגו בפניו את המבצע הוא עלה מראש על נקודת הכשל ושאל מה יקרה אם היא תתרחש. כשרמטכ"לים וראשי מוסד ושב"כ היו מדברים איתו על מבצעים משמעותיים, הוא היה יורד לפרטים, מגלה בקיאות רבה".
מורשת נתניהו היא סיפור על עוצמה, על שבר ועל מדינה שגם אחרי שלושה עשורים עדיין לא החליטה אם המנהיג הזה הוא הבנאי הגדול שלה או זה שזעזע את יסודותיה. בזק טוען שמדובר בשילוב של השניים. היום הוא מנהל עסקים בינלאומיים ומשלב גם דיפלומטיה ציבורית שפועלת נגד אנטישמיות בעולם באמצעות מועדון ראשי חברות שמתכנס פעמיים בשנה בגרמניה ובישראל. "נתניהו התחיל מנקודה גבוהה מאוד והיום הוא הולך וצונח", הוא אומר בעצב. "אני חושב שזה בעיקר בגלל שהוא מושל כל כך הרבה שנים. זה מסאב גם את האנשים הטובים ביותר. עם השנים הוא התבגר והוא כנראה כבר לא חד כמו שהיה פעם. אחרת היה אומר לחברים שלו, ללוין למשל, העברנו את התקציב, גם החרדים תמכו, בואו נפסיק את המאבק על החוקים המפלגים. כי ממה נפשך, אם נפסיד בבחירות, לא נספיק ליישם אותם, ואם ננצח, נעביר את הרפורמה לאט וביעילות. נתניהו של פעם היה אומר לחרדים, יש לנו מלחמה, בואו נעביר תקציב בלי מיליארדים פוליטיים. והם היו מאפשרים לו, כי כל העם היה מאחוריו".