הוא כרגע צריך לא להיכשל בהצבעה בכנסת, לפזול למרכז ולציונות הדתית הלוחמת, ולהצטייר כמי שלא חוקק את חוק ההשתמטות ("הגיוס" כלשונו) למרות לחץ החרדים. והם, החרדים, יגיעו לבחירות כמי שזעמו על נתניהו, הודיעו על חוסר אמון, פירקו ממשלה ויבקשו אמון מבוחריהם.
הם רוצים בחירות בספטמבר, כי החודש הזה הוא חודש הסליחות והרחמים. הרבה מאוד דתיים וחרדים מחו"ל ממלאים את המטוסים ומגיעים ארצה לתפילות ולביקורי משפחה. ואם הם פה – אז גם להצביע. בספטמבר הרבה מאוד חילונים נוסעים לחופשת חגים ומנצלים את ימי הגשר, רובם כבר מן הסתם הזמינו וסגרו חופשות.
זאת ועוד, בחודש ספטמבר האפקט של קמעות וש"ס בין ראש השנה ליום הכיפורים גדול יותר ועשוי להשפיע, ובעיקר: בחודש ספטמבר לא מופיעה המילה הנוראית "אוקטובר", שהיא מהמורה מרכזית בדרכו של נתניהו לקדנציה נוספת, ככל שיבקש לנסות לממש אותה, וזה בכלל לא בטוח. נתניהו יודע לקרוא סקרי עומק, להבין משמעויות ומגמות ולאתר ולכמת את האיום שמולו (אם מעירים אותו, כמובן).
אם נתניהו יגיע למסקנה שהוא עתיד להפסיד בבחירות בפער, הוא גם יבין שבעסקת טיעון שכוללת פרישה טרם הבחירות, הוא ישלם מחיר נמוך, והמדינה ושלטון החוק ישלמו מחיר גבוה. אחרי הבחירות, במקרה של תבוסה – זה מתהפך. הוא ישלם הרבה, והמדינה והחוק פחות.
אבל יש עוד זמן, יש מתלבטים על הגדר, יהיו חיבורים ויוצגו תוכניות. את ממשלת הזדון הזו צריך להעביר ממקום מושבה. המשך כהונתה מבטיח לנו דם, יזע, דמעות, פילוג, שנאה ומעילה בסדר העדיפויות הלאומי ובתקציב המדינה.
הנשיא הרצוג ידע שנושא החנינה לנתניהו יועלה על ידי ברדוגו, והוא גם מכיר את שפתו, אבל חשב כנראה ש"פגישה שקטה" תביא תוצאות בכל הקשור להתקפות עליו מימין ולסיפוק מבוקשו של נתניהו. הנשיא הרצוג טעה, אני חושב שגם הוא מבין את זה בדיעבד.
הדבר הנוסף שהנשיא הרצוג צריך לעשות כעת הוא להקים צוות בכיר בבית הנשיא, שישמש מעין מועצה ממלכתית עליונה להבטחת תקינות וטוהר הבחירות, ושתיתן גיבוי ציבורי לוועדת הבחירות המרכזית, שעתידה להיקלע בקרוב לירי בלתי פוסק לכיוונה, לעתירות ללא סוף, להתשה ולהשפעות שליליות.
הנשיא צריך להעמיד צוות בראשותו שיכלול מפכ"ל משטרה לשעבר, ראש שב"כ לשעבר, שופט עליון לשעבר, נשיא אוניברסיטה לשעבר, ראש רשות סייבר לשעבר, רב בכיר ואישיות ערבית בכירה. נכון, זה חסר תקדים, אבל מצבנו עוד יותר חסר תקדים. תכף תבינו.
טורקיה, שהייתה במשך שנים בת־ברית של ישראל בשת"פ מודיעיני, בשיפוץ ובשדרוג פלטפורמות לחימה ובתרגילים משותפים באוויר ובים, הפכה בשנים האחרונות למדינה שמצהירה בפומבי כי ישראל היא אויב מר – ואף פועלת נגדה באופן שמגביר את ההתעניינות ותשומת הלב בירושלים.
טורקיה לא מוגדרת רשמית כמדינת אויב, אולם לא מוצבים כעת באנקרה שגריר ונספח צבאי, והנוכחות הישראלית דלה וקונסולרית בעיקרה. טורקיה היא חברה בנאט"ו, בשטחה בסיס צבאי אמריקאי גדול, והיא חולקת גבולות עם מדינות שמאוד מעניינות את ישראל: איראן, עיראק וסוריה.
נתניהו, הליכוד ומפלגות הקואליציה יעשו הכל כדי למנוע או כדי לצמצם את הצבעת אזרחי ישראל הערבים. המנהיגות שלהם, ראשי הערים והמועצות, מנהלי בתי הספר ואחרים – צריכים להתכונן לאתגר ולעמוד בו.
אימתו של נתניהו משפיעה גם על ראשי האופוזיציה, שמצהירים כי פניהם לממשלה ציונית או לממשלת אחדות "ללא קיצונים מימין וללא ערבים". ואני אומר לכם שמדינת ישראל תעשה שגיאה אסטרטגית לאומית אם תפספס את מנהיגותו של מנסור עבאס, שהוא בעיניי המנהיג הכי חשוב ופרגמטי שקם לאזרחי ישראל הערבים. השבוע הוא הצהיר על הצורך להטיל שירות אזרחי־לאומי על כל צעירה וצעיר ערבים שחיים כאן. הוא צודק.
אני סבור שאזרחי ישראל הערבים, ובעיקר הדור הצעיר, שולחים אלינו ראש גשר לשותפות, לדו־קיום בכבוד ובביטחון. זו המדינה שלהם, כאן הם נולדו, וכאן הם רוצים להשפיע ולהשתלב. התעלמות מהתהליכים הללו תהיה בעיניי שגיאה לאומית אסטרטגית.
דניאל הבטיח לנו שהוא לא מתכוון להתפשר על פחות משלמות בנגינה, ואני אמרתי לו שסינגולדה הוא נגן גיטרה מוכשר מאוד, אבל שהוא, דניאל, משול בעיניי למסי שלוקח אליפות עולם בלי רגל ימין. דניאל ושכמותו הם השראה ענקית לכולנו ותקווה גדולה.
הייתי השבוע בעיר עם נכדתי אלמה, ואני רוצה להודיע לשר הכלכלה ניר ברקת ש"הסל של המדינה" נמצא באילת, ושבירתו אצל ליאור עדיקה – כותל המזרח של הישראלים, שממלאים שם עגלות באלפי שקלים בגלל המחירים. ממלאים ומשאירים מקום לשואב אבק רובוטי, למכשיר סלולרי חדש ולקצת בגדים חדשים וצעצועים לילדים.
התרעות פיקוד העורף