רכב הטנדר שחלף בשעה 14:00 בצהרי ה-3 במרץ היה מראה שגרתי לחלוטין עבור תושבי המאהל הבדואי הממוקם במדבר המערבי והצחיח של עיראק. היה זה הטנדר המוכר של רועה צאן מקומי, שעשה את דרכו לעיירה הקרובה א-נוח'ייב. אולם, חזרתו של הרכב שעות אחדות לאחר מכן, כשהוא עולה באש ומנוקב בעשרות קליעים, הייתה רחוקה מלהיות שגרתית.
תגליתו המקרית של א-שמרי חשפה בפועל מציאות גאופוליטית דרמטית: עיראק שימשה, למעשה, כאכסניה לשני בסיסים חשאיים שהופעלו לסירוגין על ידי ישראל במשך יותר משנה. על פי הדיווחים, בשלב מסוים בין תחילת נסיעתו הגורלית לסופה המחריד, הספיק א-שמרי ליצור קשר עם הפיקוד הצבאי האזורי של עיראק ולדווח על מה שראו עיניו: חיילים, מסוקים ואוהלים הפזורים סביב מסלול נחיתה מאולתר.
ישראל, כך מתברר מפי בכירים עיראקים ואזוריים, הפעילה שם בסיס קדמי שנועד לתמוך במבצעיה הצבאיים נגד איראן. עצם קיומה של נוכחות ישראלית בעיראק דווח בעבר על ידי הוול סטריט ג'ורנל, אבל גורמים עיראקיים אישרו כעת לניו יורק טיימס כי קיים בסיס שני, סודי אף הוא, השוכן גם הוא במדבר המערבי של המדינה.
גורמי ביטחון אזוריים חושפים כי הבסיס שעליו עלה א-שמרי הוקם עוד לפני המלחמה הנוכחית עם איראן, ונעשה בו שימוש מבצעי אינטנסיבי במהלך מבצע "עם כלביא". ההכנות להקמת המאחז החלו כבר בשלהי שנת 2024, כחלק מאסטרטגיה לאיתור אתרים מרוחקים שיוכלו לשמש נקודות זינוק בעימותים עתידיים. צה"ל, מצידו, סירב להגיב לשורת בקשות התייחסות בנוגע לבסיסים אלו או לנסיבות מותו של הרועה העיראקי.
יום לאחר דיווחו של א-שמרי, שיגר הפיקוד העיראקי כוח סיור לאזור. כשהכוחות התקרבו, הם ספגו אש כבדה שהובילה להרוג אחד ושני פצועים בשורותיהם, מה שאילץ אותם לסגת. באופן רשמי, עיראק טענה כי "כוחות זרים" תקפו את חייליה, אך בחדרי חדרים, כאשר הרמטכ"ל העיראקי יצר קשר עם עמיתיו האמריקאים ואלו הכחישו כל מעורבות, ההבנה שמדובר בכוח ישראלי חלחלה היטב לצמרת הפיקוד.
כיום, הבסיס בא-נוח'ייב אינו פעיל עוד, אך הסטטוס של המאחז הישראלי השני נותר לוט בערפל, בעוד משפחתו של הרועה העיראקי נותרה עם קבר מאולתר בחולות, ועם דרישה מתמשכת לצדק, שכנראה לא תיענה לעולם.
התרעות פיקוד העורף