מכאן תעבור ההצעה לוועדת הכנסת, ובהמשך תידרש לאישור בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. רק בקריאה השלישית יידרש רוב של לפחות 61 חברי כנסת. עד אז ניתן עדיין לבלום את ההליך פוליטית, אבל אחרי ההצבעה היום כל עצירה כזו תהיה מסובכת ויקרה יותר מבחינת כל הצדדים.
מאחורי המהלך עומדת טקטיקה פרלמנטרית מחושבת. הקואליציה קידמה בעצמה הצעת פיזור, במטרה שלא להותיר את לוחות הזמנים בידי האופוזיציה והחרדים בלבד, ולשמור לעצמה מנופי השפעה על הוועדה, על קצב החקיקה ועל מועד הבחירות. בפועל, הכנסת נכנסה למסלול בחירות, אך הקרב על השליטה במסלול הזה עדיין מתנהל.
מבחינת נתניהו והקואליציה, ההצבעה מעידה על שחיקה ביכולת לנהל את לוח הזמנים הפוליטי. עם זאת, האישור בטרומית אינו סוף הדרך. הקואליציה היא שהגישה את אחת מהצעות הפיזור, בין היתר כדי להשפיע על המשך ההליך, על קצב הדיונים ועל מועד הבחירות שייקבע בחוק. תאריך הבחירות לא נקבע בהצעה המקורית ויוכרע בוועדת הכנסת.
אפשרות שלישית היא דחיפה של החרדים והאופוזיציה להצעת פיזור מקבילה, שאינה נתונה לשליטה מלאה של הקואליציה. וקיימת גם אפשרות של הסכמה פוליטית מאוחרת, שתעצור את החקיקה לפני הקריאה השלישית - אף שבשלב הזה היא נראית רחוקה.
המחלוקת המיידית נוגעת ללוח הזמנים. החרדים מבקשים להקדים את הבחירות לספטמבר, לפני חגי תשרי, בעוד נתניהו מעדיף למשוך לסוף אוקטובר. מאחורי הוויכוח הזה עומדת שאלת היתרון הפוליטי: בחירות מוקדמות מצמצמות את מרחב התמרון של נתניהו; דחייה לאוקטובר מעניקה לו זמן נוסף לניהול המערכה הביטחונית והמדינית, ולניסיון לשקם את יחסי האמון עם השותפות החרדיות.
בשלב הזה הכנסת ממשיכה לעבוד, הממשלה ממשיכה לכהן, והמאבק עובר מהמליאה אל הוועדות ואל חדרי המשא ומתן. ההצבעה היום אינה סוגרת את הסיפור, אבל היא מעבירה את המערכת הפוליטית למצב בחירות מתקדם - מהלך שעדיין ניתן להאט, אך קשה יותר ויותר לעצור.
התרעות פיקוד העורף