בתוך הסערה הפוליטית הרגילה, בימים שבהם חוק פיזור הכנסת על הפרק וריח הבחירות באוויר, מקודם חוק דרמטי שישנה את השירות הציבורי מהקצה אל הקצה. מהלך קידום החוק נחשף, והמערכת הפוליטית רעשה וגעשה, אולם מאז חמק מתחת לרדאר. הוא לא נמצא ברשימת החוקים שאותם הקואליציה מתחייבת להעביר עד סוף הקדנציה, כמו חוק פיצול תפקיד היועמ"ש או חוק ועדת חקירה שוויונית לאירועי 7 באוקטובר, אבל הוא לגמרי ראוי להימצא איתם באותה רשימה.
הדיונים עליו החלו, והכוונה היא להביאו להצבעה סופית עד להתפזרות של הכנסת. אם הממשלה הבאה תהיה ממשלת ימין, המשמעות תהיה לא פחות מדרמטית: עשרות עובדי מדינה בכירים בשירות הציבורי יפוטרו אוטומטית על פי החוק החדש, אם אכן יאושר, והסמכות להשאירם או למנות אחרים תחתם תהיה של הממשלה הנכנסת.
החוק הזה, שמשום מה התקבע שמו כ"חוק המינויים", אף שהוא למעשה יותר מפטר מאשר ממנה, הוא אחד מחוקי הדגל של הפורום. הוא יושב על ההנחה, המוצדקת, שבניגוד לרושם שניסו בעלי עניין ליצור במרוצת השנים, אין דבר כזה באמת "דרג מקצועי", שיכול להוביל אג'נדות וסדרי יום הפוכים לגמרי ומנוגדים למדיניות הממשלה הנבחרת. אומנם יש אנשי מקצוע, אולם תפקידם ליישם את תוכניות הממשלה. מי שלא יעשה זאת - אין לו מקום בשירות הציבורי.
גלי שולטטטת
כי רק בעולמה המדומיין יכולה היועמ"שית, ומי שהתגלה כפטרונה והמוח שמאחורי מהלכי החתחתים, גיל לימון, לבקש מבית המשפט להגיש חומר שלא הועבר לראש הממשלה, שהוא צד בהליך, בטענה כי הוא סודי. בהרב מיארה ולימון באמת סבורים שיש סודות שהם יכולים להיחשף אליהם, וראש הממשלה לא? אחת משתי האפשרויות: או שהם מטרילים, או שהם מטורללים. ויש אפשרות שלישית: שהם סבורים שכולם מטומטמים. יכול להיות שמדובר בשילוב של הכל.
שיהיה ברור: רומן גופמן יהיה ראש המוסד הבא. על אפם ועל חמתם. ודבר קריטי נוסף: הוא יהיה טוב. רק בדמיונם של אלה שחושבים שהממשלה נוהגת כמוהם ושולטת במינויים ובאנשי הדרג המקצועי ביד רמה, דוד זיני או גופמן הם משרתיהם של אדונים, ולא אנשים ממלכתיים משכמם ומעלה, שטובת המדינה אל מול עיניהם. מי שסבור שגופמן קפץ ב-7 באוקטובר לחרף את נפשו, תוך סיכון חייו ומבלי שהתבקש לכך, כי ראה בכך טובה לנתניהו - כדאי שילך להיבדק אצל אנשי מקצוע בתחום הנפש.
כי הם - בהרב מיארה, לימון וראשי מפלגות האופוזיציה שהעזו להכתים את גיבורי החיל ולערער בכך את מעמדם ושיקול דעתם - הם עצמם משרתיהם של אדונים, הם אלה שהדבר האחרון שהם רואים מול עיניהם הוא את מדינת ישראל וטובתה. ומעשיהם בתחומים אחרים וההיסטוריה האישית שלהם כבר העידו על כך כאלף עדים. אם יש ביקורת מסוימת על זיני, הרי שהיא צריכה להיות מהכיוון ההפוך: השב"כ אמון על שמירה על סדרי המשטר הדמוקרטי במדינה. כך לשון החוק. העובדה שעד כה מפירי המשטר, בראשם ראשי הפרקליטות, לא נמצאים בחקירת שב"כ - היא שעשויה להיחשב למעילה בתפקיד.
החץ של הרב לנדו
לצד ההמרצה של הרגע האחרון, בעיקר במעוזי הליכוד הרדומים, והקריאה האלמותית "הערבים נוהרים לקלפיות", החלה להתרקם תוכנית הניצחון במטה הבחירות של הליכוד, ולפיה הבחירות הן לא על ראשות הממשלה או המפלגה הגדולה, אלא בין שני מחנות. כדי שהעניינים לא ייצאו משליטה וכדי לקבע את תודעת הניצחון, שוחח נתניהו, עוד לפני סגירת הקלפיות ופרסום המדגמים, עם יו"ר ש"ס ועם יו"ר ישראל ביתנו, שהיה אז חלק מהמחנה, והודיע להם כי תוך הישענות עליהם, בכוונתו לשאת נאום ניצחון, גם אם המדגמים יראו שהפסיד.
דקות אחרי פרסום מדגמי הטלוויזיה, שבכולם לבני אכן הובילה במנדט על הליכוד, ובעודה שוקדת על ליטוש נאום הניצחון שלה, ובמטה הליכוד הפעילים היו מדוכדכים ונבוכים, הופיע לפתע נתניהו על הבמה והכריז כי המחנה הלאומי ניצח ניצחון ענק. הוא סיפר כי בדרכו לאולם הגדול בתל אביב שוחח עם ראשי המפלגות, והסיכום עימם היה להקים ממשלה לאומית יציבה וחזקה. ציפי לבני לא ידעה את נפשה. הרי היא ניצחה! זה גם מה שאמרו בטלוויזיה! בתוך המהומה והבלבול במטה קדימה, שם הפעילים רק לפני דקה צרחו מאושר וכעת לא יודעים מה לעזאזל קורה פה, ועיניהם משתאות מול המסכים הגדולים, המציגים את החגיגות שלפתע פצחו במטה המתחרה - עלתה לבני לבמה ונשאה, מבולבלת ומהוססת, נאום ניצחון משלה.
אבל הפעם חש נתניהו שהגוש הזה בסכנה קיומית. דבריו של הרב דוב לנדו על כך שהדיבורים על הגוש לא רלוונטיים, פגעו בו כמו חץ בלב. רק זה חסר לו, שהחרדים יחמקו ממנו אם לא תהיה הכרעה גם בבחירות הקרובות. שעבור חוק הגיוס ילכו עם כל ממשלה שתעניק להם אותו על מגש הכסף. נתניהו יודע שבניגוד לאופוזיציה של אז, האופוזיציה הבאה - אם ייגזר עליו לגלות אליה - תהיה ארוכה כאורך הגלות. שהחרדים זה לא רע"ם. ממשלה איתם זה הדבר הכי איתן שיש. מי כמוהו יודע זאת. ולכן החליט שלמרות הביקורת על חוק הגיוס, המלחמה עליו שווה את הנזק.
הוא יודע שבקרב התודעה כבר הפסיד. הציבור, כולל הימני, נגד החוק. יש כאלה שרואים בו צורך פוליטי כדאי, אבל אם היה מנותק מההקשר הפוליטי היו מתנגדים לו בתוקף.
התרעות פיקוד העורף