רטטרוטייד שייכת לדור הבא של תרופות ההרזיה המבוססות על הורמוני שובע וחילוף חומרים. בניגוד לוויגובי, התרופה המשווקת בישראל ומבוססת על סמגלוטייד, ובניגוד למאונג'רו, התרופה המשווקת בישראל ומבוססת על טירזפטייד, רטטרוטייד פועלת על שלושה קולטנים הורמונליים: GLP-1, GIP וגלוקגון. וויגובי פועלת בעיקר על הקולטן ל-GLP-1, מאונג'רו פועלת על GLP-1 ועל GIP, ואילו רטטרוטייד מוסיפה גם פעולה על הקולטן לגלוקגון.
הניסוי, שנקרא TRIUMPH-1, כלל 2,339 מבוגרים עם השמנה או עודף משקל ולפחות בעיה רפואית אחת הקשורה למשקל, ללא סוכרת. המשתתפים חולקו באקראי לארבע קבוצות: מינון של 4 מ"ג, 9 מ"ג, 12 מ"ג או פלצבו. הטיפול ניתן בזריקה אחת לשבוע, עם העלאה הדרגתית של המינון. משך הניסוי העיקרי היה 80 שבועות, כלומר כשנה וחצי.
לפי נתוני החברה, המשתתפים שקיבלו את המינון הגבוה ביותר, 12 מ"ג, ירדו בממוצע 31.9 ק"ג, שהם 28.3% ממשקל גופם. במינון של 9 מ"ג נרשמה ירידה ממוצעת של 29.2 ק"ג, שהם 25.9% מהמשקל. במינון הנמוך, 4 מ"ג, נרשמה ירידה ממוצעת של 21.4 ק"ג, שהם 19% מהמשקל. בקבוצת הפלצבו נרשמה ירידה ממוצעת של 2.5 ק"ג בלבד.
הנתון הבולט ביותר הגיע מקבוצת המשך מוגדרת מראש, שכללה 532 משתתפים עם מדד מסת גוף של 35 ומעלה בתחילת המחקר. משתתפים אלה השלימו את 80 השבועות הראשונים, המשיכו לקבל את התרופה עד 104 שבועות, כלומר כשנתיים, ועברו העלאת מינון עד למינון המקסימלי שיכלו לסבול. בקבוצה זו נרשמה ירידה ממוצעת של 38.5 ק"ג, שהם 30.3% ממשקל הגוף, בקרב מי שהמשיכו בזרוע המינון הגבוה ביותר.
החברה דיווחה עוד ש-45.3% מהמשתתפים שקיבלו 12 מ"ג ירדו לפחות 30% ממשקל גופם בתוך 80 שבועות, ו-27.2% ירדו לפחות 35%. בקרב מקבלי הפלצבו, רק 0.5% ירדו לפחות 30% ממשקל גופם. בתוך כך, 65.3% מהמשתתפים שטופלו במינון 12 מ"ג הגיעו למדד מסת גוף נמוך מ-30, כלומר מתחת לסף המקובל להגדרת השמנה. בקרב מי שהחלו את המחקר עם השמנה בדרגה 3, מדד מסת גוף של 40 ומעלה, 37.5% ירדו מתחת לסף הזה.
המשמעות הקלינית של המספרים האלה עשויה להיות גדולה. ירידה של 25% עד 30% ממשקל הגוף נחשבה עד השנים האחרונות תחום שבו ניתוחים בריאטריים היו כמעט ללא תחרות. ניתוחים אלה עדיין נחשבים כלי מרכזי בטיפול בהשמנה קשה, במיוחד כשיש סוכרת, דום נשימה בשינה, כבד שומני, יתר לחץ דם או סיבוכים מטבוליים אחרים. אבל התוצאות שפורסמו כעת מציבות את רטטרוטייד באזור שבו תרופה עשויה להתקרב, לפחות בחלק מהמטופלים, להיקפי ירידה שבעבר זוהו בעיקר עם ניתוח.
עם זאת, ההשוואה לניתוחים בריאטריים דורשת זהירות. ניסויים תרופתיים, ניתוחים בריאטריים ומחקרי מעקב ארוכי טווח שונים זה מזה בהרכב המשתתפים, משך המעקב, שיעורי הנשירה, ההגדרות הסטטיסטיות וסוגי ההתערבות. גם ההשוואה לוויגובי ולמאונג'רו לא נעשתה ראש בראש באותו מחקר, ולכן לא ניתן לקבוע על סמך הנתונים הנוכחיים שרטטרוטייד עדיפה על כל אחת מהן בכל מדד קליני. אפשר לומר בזהירות שלפי הנתונים שפרסמה אלי לילי, היקף הירידה הממוצעת במשקל בניסוי הזה גבוה במיוחד ביחס לדיווחים המרכזיים שפורסמו בשנים האחרונות על תרופות הרזיה.
לתרופה יש גם מחיר רפואי אפשרי בדמות תופעות לוואי. לפי הודעת החברה, תופעות הלוואי השכיחות היו דומות לאלה שנצפו בתרופות אינקרטיניות אחרות: בחילות, שלשולים, עצירות, הקאות וזיהומים בדרכי הנשימה העליונות. במינון הגבוה ביותר, 42.4% מהמשתתפים דיווחו על בחילות, 32% על שלשולים, 26.1% על עצירות ו-25.3% על הקאות. החברה דיווחה גם על יותר מקרים של דיסאסתזיה, תחושה עורית חר
התרעות פיקוד העורף