נשיא לבנון הודה כי המשא ומתן עשוי להיתקל בקשיים או להתעכב מהשגת מטרותיו, אבל הוא מתקדם. "כל הדברים נפתרים באמצעות משא ומתן, לא משנה כמה זמן זה ייקח. לעומת זאת המלחמה לא תוביל לתוצאה חיובית עבור אף אחד מהצדדים".
את דבריו סיכם במילים אלה: "אמשיך לעשות את מה שבעבורו הגעתי לתפקידי. אני רוצה להציל את מולדתנו למען ילדינו ונכדינו. אנחנו גדלנו במלחמה ואינני רוצה שהם יסבלו מכך כמונו. הלבנוני, שנוהג לתרום לבניית מדינות העולם, מסוגל לבנות מחדש גם את מולדתו שלו".
הפסקת האש בלבנון לא תבוא מהשיחות בוושינגטון. היא תקרה כאשר ישראל תחליט כי די לה, או כשטראמפ יכה בפטיש. השיחות הללו נועדו לכונן קשר קבוע בין ביירות לירושלים ולבנות יחסים עתידיים. בעולם שפוי, שכנים צריכים לדבר זה עם זה. אפילו אם קיים ביניהם סכסוך.
דגל לבן בעזה
אין זו מתקפה לצורכי תעמולה בלבד. מטרתה להציג את מלאדנוב כבלתי כשיר ולגרום לסילוקו. חמאס חושדים, ובמידה רבה של צדק, כי מלאדנוב מוטה באופן מורגש לצד הישראלי, ובכל מקרה אינו מתווך ניטרלי. אחרי שיגרמו לעזיבתו, כך הם חושבים, ימשיכו לפרק את מיזם מועצת השלום מבחוץ.
לסיכום הביע חמדאן זלזול בשליח המיוחד. "לכל הפגישות הוא הגיע בלתי מוכן, לא הכין את שיעורי הבית". אחר כך האשים את מלאדנוב כי לא רק שאימץ את העמדה הישראלית, אלא גם נטרל את המתווכים האחרים, כלומר מצרים וקטאר. "על כן האמינות שלו עומדת למבחן, כמעט מתפוגגת. אולי לא יימצא מי שיבטח בו מחר".
חמדאן סיכם: "עליו היה להחליט אם הוא פקיד המבצע את ההנחיות הישראליות בלבד, או שהוא נמצא בעמדה מדינית ועליו למלא משימה מדינית. משימתו היא להוציא לפועל את מה שסוכם עליו. אם אינו מסוגל למלא את חובותיו, עליו לעמוד בפני העולם, במלוא הכבוד, ולומר שהוא נכשל במילוי תפקידו".
קשה לראות אחרי הנאום הזה כיצד יוכל מלאדנוב להמשיך במשימתו. בסתר ליבו הוא יודע כי המפעל היומרני שלשמו גויס נכשל. דברי חמדאן לא הפתיעו אותו. כמעט מן הרגע הראשון הוא סבל מיחסם הצונן והמרוחק של ראשי חמאס. לפני שבועיים הופיע מלאדנוב בפני מועצת הביטחון של האו"ם ופרש את תוכנית 15 הנקודות של מועצת השלום. כל מי ששמע את נאומו הבין כי התוכנית הזאת היא החלום של ישראל, ומסיבה זו לא תצא לפועל בקרוב. במילים אחרות ובאופן משתמע, בנאום ההוא הניף מלאדנוב דגל לבן.
חמדאן מתלונן בצדק על צה"ל שמקיז את דם אחיו ברצועה. אבל גם הוא וחבריו יודעים כי מאז הפסקת האש באוקטובר 2025 לא הופעל עליהם לחץ כבד מדי. מצרים, קטאר וארצות הברית חשו מחויבות כלפי חמאס בגלל שמסרה את כלל החטופים שנותרו, ועל כן דאגו שלא תחוש איום ממשי. לעומתה ישראל מצאה את עצמה מופתעת: התוכנית האמריקאית הציעה להשיב את חמאס למעמד של פרטנר במשא ומתן. הייתה זו טעות של מועצת השלום. המחשבה כי אחרי שבעה באוקטובר ישראל תמחל לחמאס ותסכים לראות בה שותפה לשיחות.
כמעט מן הרגע הראשון להפסקת האש האמין הבית הלבן כי חמאס מוכנה להתפרק מן הנשק. בניגוד לממשלת ישראל ולמתווכים המצרים והקטארים, שידעו כי הסירוב החמאסי מוחלט, טראמפ סבר כי המכשול הזה יפורק בתוך זמן קצר. ברוח זו נכתבה גם תוכנית השיקום היומרנית. ניסחו אותה אנשי עסקים אמריקאים וישראלים שהיכרותם עם חמאס והסוגיה הפלסטינית קלושה. מלאדנוב עצמו לא היה שותף לתוכנית, והיא הוגשה לו כנוסחה סופית לביצוע. עד מהרה הוא גילה כי המצרים לא תמכו בו, גם לא הקטארים ולמרבה הפלא גם לא ישראל - אף שפעל לפי עמדותיה.
עם נאיביות כזו, שורה של מבקרים ואויבים, וכן חוסר יכולת לגייס מזומנים לקופה הריקה - תוכנית השיקום של עזה למעשה נולדה מתה. שני הצדדים, גם ישראל וגם חמאס, לא יזילו דמעה אם הדבר יקרה. ישראל רוצה להמשיך להכות בארגון, והנהגת חמאס, מצידה, תשמח להיפטר מהצבא הרב-לאומי, מכוח השיטור המיוחד ומן הרשות הפלסטינית שביקשו לתפוס את מקומה. למרות זאת שתיהן, כל אחת בדרכה, אינן מבטיחות לאוכלוסיותיהן יציבות או ביטחון.
התרעות פיקוד העורף