גוטליב ביקשה לסלק את התביעה נגדה על הסף בטענת חסינות לחברי כנסת. השופט רמי חיימוביץ דן בבקשה וקבע בהחלטתו כי "פרסומי הנתבעת על אודות התובעת הם פרסומים קשים, ומבלי לקבוע קביעה סופית נראה כי רובם עשויים להוות לשון הרע".
לדבריו, "הנתבעת, כחברת כנסת, רשאית להעביר ביקורת על התובעת, להשמיע דעה - גם דעה חריפה - לגביה ולגבי פעולותיה. פרסומים מסוג זה, אשר מתמצים בהבעת דעה, זוכים כאמור לחסינות רחבה, גם אם נאמרו בשפה בוטה וכוללים האשמות קשות, שכן בית המשפט אינו מבקר את סגנונם של חברי הכנסת כל עוד הדברים נאמרו במסגרת תפקידה".
לאחר מכן הסתייג: "הסיבה היא שגוטליב מאשרת בפרסומיה כי הפרה במודע את חוק השב"כ וחשפה את זהותו של בעלה של התובעת, תוך שהיא מבהירה שוב ושוב כי הוא מודעת לקושי בפרסומיה ומפרסמת אותם בהסתמך על החסינות שניתנה לה. אלא שכפי שנקבע בפסיקה, חבר כנסת אינו יכול ליטול את החוק לידיו או להפר אותו במודע, ואינו רשאי לחשוף את שמו של איש שירותי הביטחון רק משום שחבר הכנסת סבור שיש בכך ערך ציבורי".
עוד אמר: "לגבי פרסומים עובדתיים הקשורים לבעלה של התובעת ולפגישתה הנטענת עם ראש המוסד, לא ניתן לקבוע כטענת סף כי הם זוכים לחסינות, ונדרש בירור עובדתי נוסף. לפיכך הבקשה לסילוקם על הסף נדחית. מובהר כי אין בשלב זה קביעה לגבי תוכנם של הפרסומים, אמיתותם או חשיבותם הציבורית, אלא רק שבעניינים אלה נדרש בירור נוסף".
השופט קבע כי במקרה הנוכחי קיים מקבץ נסיבות ייחודי המחייב דחיית הבקשה לסילוק על הסף בכל הנוגע לחלק מן הפרסומים העובדתיים, בהתחשב בפסיקת בית המשפט העליון כי חשיפה מכוונת של זהותו של איש שירותי הביטחון אינה זוכה לחסינות ובכך שהפרסום לא נעשה בהקשר ביטחוני ניטרלי, אלא בשל קשריו לתובעת ויחד עם פרסומים ואמירות הקשורים להשפעת התובעת על המלחמה ופגישתה עם ראש המוסד. בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כטענת סף כי חלה על פרסומים אלה חסינות, ונדרש בירור נוסף.
בית המשפט הדגיש כי הקביעות הן במישור האזרחי ובקשר עם תחולת חוק איסור לשון הרע על חברי הכנסת ואינן עוסקות בהליך הפלילי, שהחסינות בו מתבררת בכנסת. בסופו של דבר בחלק מן ההתבטאויות בתביעה נקבע כי לגוטליב חלה חסינות, אולם כאמור לא בכולם.
התרעות פיקוד העורף